|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ירושלים - תסמונת העץ והיער
|
הבעיה האזורית שלנו... עוד נושא "קטן". האם הוא חשוב? אם כן, מדוע הוא לא מטופל כמו שצריך?! ● נראה שבירושלים נוקטים גם כאן בדרך של סחבת, של "סמוך" ● הגיע הזמן שירושלים תוביל מהלך תוך נטילת סיכון מחושב
|
פתגם עממי, עתיק ונכון אומר: "מרוב עצים לא רואים את היער". רוצה לומר, שמרוב הנושאים והבעיות, מקבל ההחלטה הולך לאיבוד בסבך ובמבוך, ומתקשה להבחין בין עיקר לטפל או בין חשוב לחשוב יותר.
נכון - ישראל נמצאת כעת בסבך גדול של בעיות, החל בבעיות פנימיות, מחאות, מחירים, מצוקות, מגזרים, קרקעות, דרך בעיות ביטחוניות קשות, ומעבר לכל - משבר בכלכלה העולמית והיחלשות ארצות הברית הגדולה. אך האזרח התמים מצפה שמנהיגיו ידעו לדרג את הבעיות ולטפל בהן בראייה לאומית, באופן שקול ואחראי.
בחברה עסקית גדולה יש גם כן בעיות, אולם הנהלה מנוסה יודעת לדרג ולקטלג את הבעיות, לדוגמה - לחשובות ביותר הדורשות טיפול; לבעיות חשובות אך כאלה הסובלות דיחוי; לבעיות לא-חשובות; ולבעיות לא חשובות אך כאלה הדורשות טיפול מיידי. ישנן עוד שיטות ארגון "שוטף", ובכולן קיים תהליך המכונה תעדוף, קרי מתן עדיפות טיפול וקדימות.
לרגע נדמה שבירושלים לא שמעו על שיטות ניהול פשוטות אלה, שם עובדים בשיטת המיקסר או הפוד-פרוססור, כאשר הכל מתערבב והבעיה האחרונה נמצאת בדרך כלל בראש המיכל, דבר אשר מקנה לה אולי קדימות בטיפול או בתשומת הלב.
קחו למשל את הבעיה האזורית שלנו... עוד נושא "קטן". האם הוא חשוב? אם כן, מדוע הוא לא מטופל כמו שצריך?! אומנם מינו שר או שניים לנושא, אך נראה שבירושלים נוקטים גם כאן בדרך של סחבת, של "סמוך"... אלא שכאן משהו התבלבל! אין על מי לסמוך, אלא על עצמנו בלבד, ובטח לא על האמריקנים השקועים עד צוואר ומטה בבעיות הכלכליות של האימפריה השוקעת.
בואו ניקח את הבעיה האירנית - האם מישהו חושב שהבעיה תיפתר מעצמה? מדוע לא לפעול כעת ואולי תגובה ישראלית חזקה שם תרגיע את האזור שלנו לעוד 10-5 שנים? נכון, קיים חשש להתקפת טילים אירניים, אולם זה נראה עדיף על מלחמה עם מדינות קרובות יותר, כמו מצרים וטורקיה. הפצצה רצינית שם ואולי גם שימוש בנשק אחר על טהרן, יבהירו לכולם שישראל נחושה להגן על עצמה ובכך יעבירו מסר ברור לשליטי טורקיה והשאר - פשוט להירגע. כמה פשוט וכמה הגיוני - אז מדוע לא מיושם?!
המדפים עמוסים במחקרים המראים על שחיקה רצינית ביכולת ההרתעה הישראלית ועל אובדן המובילות הישראלית על ציר הזמן. במילים אחרות - יש לקחת יוזמה ולפעול; באירן - כבר כעת, ולהרוג בדרך מספר ציפורים אזוריות.
הגיע הזמן שירושלים תוביל מהלך, תוך נטילת סיכון מחושב, ולהתחיל לחשוב איך חושב היריב ומה תגובתו לתגובה "מתחשבת" ולתגובה נמרצת וכוחנית. הבלגה היא עוצמה, אשר מוערכת בין יריבים עם מנטאליות דומה, אולם היא פועלת כבומרנג קטלני כאשר תפישות העולם שונות, כפי שלצערנו קיים באזור שלנו, אזור הלבאנט.
|
| תאריך:
|
14/09/2011
|
|
|
עודכן:
|
14/09/2011
|
|
יובל לובנשטיין
|
|
ירושלים - תסמונת העץ והיער
|
|
במשפחה מכירים את ביל כאיש משפחה נאמן ומסור למופת. באיגוד הפסיכולוגים מכירים את ד"ר סיגל כפסיכולוג בכיר רב שנים. מעֵבר לפָּן המשפחתי והמקצועי, כולם בוודאי התוודעו לאנושיותו יוצאת הדופן ולליבו החם, כמו גם לחוש ההומור המפותח שלו ולבדיחות שהיה מתַּבל בכל שיחה. הם הכירו אותו כאיש חֶברה אינטליגנטי, נעים ולבבי.
|
|
|
|
|
בזכות המחאה, תינוק בן יומו יגדל ויתפתח עם הזמן בכל מה שקשור לזכויות האזרח. אנחנו לא עוד כבשים מובלות לטבח, למדנו - מהוססים, לא בטוחים בעצמנו ומחזיקים אצבעות - כי יש לאזרח מה לעשות מול השלטון הנבחר. האזרח לא רק שם פתק בקלפי וסומך על נבחריו, טייקוניו, שריו וראשי המפלגות שידאגו לו. עכשיו האזרח מתערב ולוחם על זכויותיו. התקופה קצת משונה: אביב במזרח התיכון? דמוקרטיה במדינות ערב? לא ממש וממש לא. אביב בישראל? עוד רחוק, רחוק מאוד אפילו. אבל יש התחלה של דברים. לפחות לא נשמע יותר משפטים כנועים של אזרחים אדישים, חלשים ופחדנים, מסוג שלשת המילים "זה מה יש!".
|
|
|
|
|
בימים אלו, בהם המושג "צדק חברתי" מקבל משמעות חדשה, אחד הנושאים שעולה כמצריך מחשבה וטיפול הוא נושא האימהות החד-הוריות. אני כמובן בעד, אך אם כבר צדק חברתי אז אמיתי ונכון.
|
|
|
|
|
בטרם אפתח את שעל ליבי, ברצוני לבקש סליחה מכולם. אני בדרך כלל נוהג להתעלם מהחלק של התגובות למאמרים, במיוחד מאלו המותירות טעם רע של צרות עין וחוסר פרגון מאחיי הישראלים ש"ערבים זה לזה", אך הפעם הוצאתם אותי משלוותי לנוכח הדיון המתמשך בסוגיית שירותה הצבאי של הגברת דפני ליף.
|
|
|
|
|
בראשון אנו קוראים כיצד חלפו יותר מארבע שנים! בין הגשת כתב היד של ספר שיריו השני, "שוב ושוב", להוצאה לאור, לבין הדפסת הספר. ארבע שנים של קוצר רוח, של אכזבה, של תחושת החמצה קשה. אך לפלא בעיניי הוא שלא נמצאו בפרק הזמן הזה מכתבים נזעמים שלו אל ההוצאה! אך ייתכן שהיו כאלה ולא שרדו.
|
|
|
|
|
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
