חובה להפריט את מערכת המשפט

האם הפרטה בכלל היא טובה ליהודים? או שמא היא רעה ליהודים? התשובה היא בדיוק כמו התשובה לשאלה האם השמש טובה ליהודים? כל עוד משתמשים בשמש במידה ועל-פי "הוראות היצרן", היא מועילה מאוד, ולא רק מועילה אלא אף חיונית. אך אם נחשפים אליה באופן מוגזם בלא הגנות מתאימות, הפגיעה עלולה להיות קשה מאוד. כן, גם הפרטה, שימוש מושכל בה, המותאם לצרכי השוק והתקופה, הוא חשוב וחיוני, ולעומת זאת שימוש מוגזם ולא מאוזן בהפרטה פוגע ומזיק.

המורים כמשל. מדינת ישראל לא הצליחה להגדיל את כמות השעות עם מערך המורים הממשלתי, אז קם מערך הוראה פרטי, עוקף ועדים, והנה יש לנו יום לימודים ארוך בהרבה יישובים בארץ. האם הפרטת ההוראה מוגזמת? יש הטוענים שכן, יש הטוענים ששכר ותנאי המורים המופרטים הם לעג לרש – וטענות אלה חייבות להיבדק, וחובה לתקן ולאזן במידת הצורך, פן נגיע לקיצוניות שנייה, או שכבר הגענו להפרטה פרועה, אלימה ונצלנית – אשר נזקה רב על תועלתה.

העובדים הסוציאליים כנ"ל, שוק האבטחה כנ"ל. ב"שוק" השופטים למשל, שם עוד לא ניסינו הפרטה, אך על פניו נראה שהפרטת השפיטה היא מחויבת המציאות:

• תיקים משתרכים להם שנים על גבי שנים;

• המערכת רוצה רק יותר ויותר כסף ומתקשה לתת תפוקה;

• בית המשפט העליון מתערב בעניינים לא לו, ואין לו זמן לטפל בנושאים חיוניים שבמרכז אחריותו;

• הוועדה למינוי שופטים הפכה עצמה לגוף שאיננו מסוגל כמעט לקבל החלטות;

• אמון הציבור במערכת המשפט צונח בהתמדה;

• הפתרונות שמציעה המערכת: הוספת ערכאות, הוספת עוד ועוד כוח-אדם - ינציחו את הבעיות ויחריפו אותן.

אין ספק שנדרש כאן מהפך, שיחתוך ממערכת המשפט הקיימת עוד ועוד נתחים, ויעביר אותם לגורמים חיצוניים אשר יכריעו בסכסוכים ובמחלוקות. גם שר המשפטים סובר כך, הוא מכיר את המערכת שנים והוא יודע שללא טלטול של ממש לשנים רבות, כל העסק הזה ירד לטימיון, השר גם הציע תקופה - חמש שנים.

ומה יש לנשיאת בית המשפט העליון לומר בנדון? הנשיאה סבורה שאין לתת סמכות שיפוטית לבוררים שאינם מחויבים לכללי האתיקה של השופטים, היא חוששת מניגוד עניינים וממראית עין של ניגוד עניינים. בא לי לבכות, ממש בא לי לבכות. והרי כבוד הנשיאה עצמה לא מקפידה על מראית עין של ניגוד עניינים, ומדוע מערכת המשפט תיחשב ככזו המקפידה על כך?

אולי דווקא הבוררים אשר יימצא להם מקור פרנסה חדש, דווקא הם, שעדיין לא הסתאבו, אולי הם ישמרו על הכללים, במהלך תקופת חמש השנים, טרם תחזורנה המושכות למערכת בתי המשפט, חמש שנים של לימוד-לקח, חמש שנים של ישיבה בפינה בגין הריסת המערכת.

המתמחים בבתי החולים מתפטרים, מערכת הרפואה בארץ על סף אסון, אף אחד לא פונה לבג"צ, אף אחד לא מאמין בו, מדוע? כי בג"צ התערב בשלב מוקדם יותר, בשלב מוקדם מדי, עקב עתירה חלולה של עותר, אשר נתן לנשיאה את השירות הכי חשוב שקיבלה ממישהו מעולם, העותר היה זה שבתפקידו הממלכתי בפרקליטות, המליץ שלא להעמיד לדין את בעלה של הנשיאה על אי-העברת ניכויים בסך 2 מיליון שקלים, ויש טענות על העדפת נושים, ויש עדויות שמר ביניש העדיף את עצמו על נושים אחרים, שומו שמיים, אבל העותר ממליץ שלא להעמיד לדין, ולאחר כמה שנים הוא עותר עתירה תמוהה ומוזרה, בעניין המתנהל באותה עת בבית הדין לעבודה, בג"צ מתערב, מביא להסכם נפל, מאות רופאים מתפטרים, ובית המשפט העליון עם נשיאה בראשו בורח, בורח וסוגר את העתירה.

וזה לא ניגוד עניינים? וזה לא מראית עין של ניגוד עניינים? אני לא מכיר בורר אחד שהיה פועל כך, אני לא מאמין שהייתה בוררות אחת שלא הייתה נפסלת, אפילו בדיעבד, על כזה רקע. ואת זאת לומדים השופטים, זאת הדוגמה האישית שהם מקבלים מהצמרת. אז מה הפלא שחובה לפורר את המערכת ולהרכיבה מחדש, והדרך הנכונה והבטוחה ביותר היא באמצעות אלטרנטיבות אזרחיות, הפרטה של חלקים ממערכת המשפט, ומוקדם ככל האפשר, טרם תקרוס עלינו לרסיסים.