ניתן לטרוף את הקלפים בדקה ה-90

כפי שמשחקי כדורגל מוכרעים פעמים רבות בדקה ה-90, גם נושא הכרזת המדינה הפלשתינית ניתן לפתרון בדקה האחרונה. למען זאת דרושה מדיניות אמיצה ו"חלוץ" מרכזי אשר ידע להפקיע את ה"גול" הדיפלומטי. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מסוגל לעשות זאת, לו רק יתעלה לדרגה של מנהיג המוכן ללכת עד הסוף ולהוכיח שכוונותיה של ישראל אמיתיות והסרבן הוא הצד הפלשתיני. למהלך מסוג זה יש משמעות דיפלומטית אדירה עבור ישראל הנמצאת עתה בבידוד מדיני מסוכן מאוד.

סרבנים מימים ימימה

מי שאשמים בכך שעד היום לא הגענו להסדר בינינו לבין הפלשתינים הם אבו מאזן והרשות, חמאס ופלגיו הקיצוניים האחרים שעסקיהם בטרור וחתרנות תחת כל ניסיון להגיע להסדר. זאת עובדה שאין אפשרות לסתור אותה. בדפי ההיסטוריה של השנים האחרונות רשומים מעשיהם המטופשים של מנהיגי הפלשתינים. סרבנותם לקבל את התוכניות שהוצעו להם על-ידי ראשי הממשלות, מאז רבין ועד אולמרט, בעינה עומדת.

ההגינות מחייבת להודות שגם ביישום הסכמי אוסלו לא הייתה כוונה פלשתינית לוותר על חלומם לחזור לגבולות החלוקה. כל מי שמצוי במהלכים הדיפלומטיים של השנים האחרונות, במיוחד בתקופתו של אהוד אולמרט, הוצעו לפלשתינים תוכניות מרחיקות-לכת. אבו מאזן סירב להשיב בחיוב. חמאס, אז והיום, טוענים שהפלשתינים לא יוותרו על זכות השיבה. המשמעות היא ברורה.

לחשוף ערווה ולהביא למו"מ

למרות הנאמר לעיל, בחודשים האחרונים, כל הזירה הקרובה אלינו השתנתה והיא נמצאת בעידן מהפכני שלאו-דווקא מבשר טובות. אי לכך, נדרשת מממשלת ישראל פעילות דיפלומטית של הדקה האחרונה לפני שכדור השלג באו"ם יתגלגל לו ומי ישורנו לאן נגיע.

ראש הממשלה מסוגל "לגנוב את ההצגה" באו"ם ולגלות את ערוותם של הפלשתינים. זה יהיה טוב גם עבור ישראל וגם יעזור למדינות השונות באירופה ואף לארה"ב להרפות את הלחץ ולנסות, פעם נוספת, להפגיש את הצדדים למו"מ ישיר. ואיך עושים זאת? פשוט.

עם עלותו לדוכן בעצרת הכללית של האו"ם, מר נתניהו צריך להציג בפני באי העולם את תוכניתו המדינית שבמרכזה הקמת מדינה פלשתינית לפי המתווה של הנשיאים קלינטון, בוש ואפילו אובמה. ואלה עיקריו:

א. הקמת מדינה פלשתינית על 94%-96% משטחי הגדה המערבית, בתוספת חילופי שטחים של 1%-3% בקו הירוק, וכן ריבונות פלשתינית על כל שטחי רצועת עזה. בנוסף יהיה "מעבר בטוח" שיחבר בין הגדה המערבית לרצועת עזה.

ב. כוח בינלאומי יופקד על הביטחון לאורך הגבול עם ירדן.

ג. ישראל מוותרת על ריבונותה בבקעת הירדן. אולם נסיגתה ממנה תהיה הדרגתית מטעמי ביטחון: בין היתר היא תחזיק צבא בבקעת הירדן למשך שלוש שנים.

ד. חלוקה אתנית של ירושלים: השכונות הערביות בירושלים יהיו תחת ריבונות פלשתינית והיהודיות יהיו תחת ריבונות ישראלית.

ה. תהיה ריבונות פלשתינית על הר הבית וריבונות ישראלית על הכותל המערבי.

ו. זכות השיבה לא תתממש בישראל, וייאמר כי לפלשתינים זכות שיבה לביתם הלאומי.

ז. החתימה על ההסכם תציין את תום הסכסוך.

יציין מר נתניהו שהוא מוכן מיידית לחתום על ההסדר המוצע. הפלשתינים יצטרכו להשיב בכן או לא. אין שוב מקום לפקפוק מה תהיה התשובה הפלשתינית. ישראל יכולה רק להרוויח מכך ולהוכיח לנציגי העולם שהפלשתינים אינם מוכנים באמת לסיים את הסכסוך. אין להם הנהגה מאוחדת, אין להם תעוזה ואין כל סיכוי שמנהיג כלשהו יסכים לתנאים אלה.

אם מר נתניהו יעשה זאת? - גם זאת שאלה שהתשובה עליה ברורה. חבל!