זה 15 שנה שאני פעיל בנושא מילוי ים המלח במי הים-התיכון. מדי שנה אני "מפציץ" שרים וחברי כנסת בתזכירים בנושא וכרגיל במחוזותינו - דבר לא נעשה. לפני שמונה שנים אף פרסמתי
מאמר בנושא באתר זה ולאחרונה פניתי שוב בתזכיר שלהלן לשרים הממונים.
כולנו יודעים כי ים המלח הוא לא רק אחד מפלאי הטבע העולמיים, הוא בעיקר אוצר טבע ומרפא ייחודי בעולם. חשיבותו התיירותית רבה אפילו יותר מזו של אילת. מבחינה כלכלית, למעשה בים זה נמצאים המחצבים הטבעיים העיקריים של המדינה, והמפעלים הקשורים אליו הם מיוחדים ולפיכך גם רווחיים מאוד. למרות זאת, אתר חיוני זה עובר זה שנים רבות תהליך של הרס מתמשך בגלל שלוש סיבות:
1. הקטנה משמעותית בזרימת הנחלים בכלל, והירדן בפרט - והניצול האינטנסיבי של מימי הנחלים למטרות חקלאיות (בזאת לא רק אשמה מדינת ישראל אלא
גם מדיניות ניצול המים בירדן ובסוריה).
2. נוסיף לצרה זו את הירידה הקבועה בכמויות המשקעים השנתיות, והתחממות כדור הארץ,
מה שמוריד את פני ים-המלח ביותר ממטר ורבע מדי שנה!
3. כתוצאה מירידת פני הים וזרימות נגדיות במי התהום נוצרה בעיית
הבולענים, הגורמת כיום לנזקים כלכליים ומאיימת להיות אסון המוני ביום מן הימים.
4. ניצול יתר של האוצרות הטבעיים על-ידי מפעלי ים-המלח, כשהמטרה היא רווחים גדולים ומהירים, הביא לכך ש
באופן חד-צדדי ולא מבוקר חברה פרטית זו חילקה את מרבית השטח הדרומי של ים-המלח לבריכות אידוי ולמעשה גזרה גזר דין מוות על כל דרום ים-המלח.
- לא צריך להיות איש מדע או חבר כנסת כדי לזהות את הנזקים הגדולים הנגרמים לנוף ולכל אתרי התיירות. חלק מהמלונות שנבנו ליד החוף מרוחקים כיום ממנו באופן משמעותי, לחלקם נשקפת סכנת הצפה בגלל הבריכות של מפעלי ים-המלח המתמלאות במשקעי מלח.
- התהוות החללים התת-קרקעיים יוצרת "בולענים" מסוכנים, כאלה שעלולים "לבלוע" אנשים מטיילים, מכוניות, ואפילו אוטובוס על נוסעיו או בית-מלון על כל שוכניו. סכנה זו כה מוחשית ומפחידה, שבעין גדי למשל הפסיקו זה מכבר לצאת לעבודה בשדות ובמטעים ותיירות הפנים באזור ירדה מאוד.
- יש להניח שהמחדל הבא שממשלה זו או אחרת תצטרך להתמודד איתו יהיה: הקמת ועדת חקירה לבחון "מדוע קרה האסון הנורא באזור ים המלח בו נספו כל-כך הרבה אנשים". ואם נדמיין לרגע בפלצות כי ייפגעו תיירים, הרי שהאזור יתרוקן מתיירות חוץ ופנים.
- מדוע אם כך השאננות הזו? האם זאת משום שמצב זה נוח מאוד למפעלי ים המלח (הגברת האידוי הטבעי, ריכוז מלחים גבוה)? האם משום כך הנהלת מפעלי ים המלח מפחידה את מקבלי ההחלטות מהזרמת מי ים רגילים לתיקון הבעיה בטיעוני שווא של התהוות שכבת גיר? האם לשם כך האחים עופר הזרימו כספים רבים לעמותות הירוקות שיתנגדו להזרמת מי ים לים המלח?
- זה שלושים שנה שממשלות ישראל "משתעשעות" ברעיון תעלת הימים לפי שתי אופציות עיקריות ואלו אף נבחנו בשעתו: זו מאשקלון לים המלח והאחרת - מאילת לסדום. האופציה של אשקלון נבדקה כבר מספר פעמים ונמצאה בלתי ריאלית לנוכח עלותה הגבוהה (15 מיליארד דולר) ומשך הזמן הארוך לביצועה (תשע שנים). לאחרונה נבדקת החלופה הדרומית (אילת-סדום) בשיתוף עם ממלכת ירדן ובאפשרות למימון הבנק העולמי, אבל כבר עכשיו מסתבר שהבעיות ההנדסיות פה הן עצומות והעלויות יגיעו לכ-11 מיליארד דולר (סכום שלבטח לא ימומן כולו ממקורות חוץ) ושהעבודה תימשך לפחות שבע שנים. אפילו הנחת צינור אינה ריאלית, בעיקר משום שהזרמת מי ים-סוף לדרום ים המלח תהרוס את מפעלי האשלג בישראל ובירדן, ולפיכך ספק כי אופציה זו אכן תצא אי-פעם לפועל.
- בכל זאת קיימת אופציה נוספת - הצפונית - שנבצר מלהבין מדוע התעלמו ממנה עד היום. הכוונה היא לתוכנית מגירה שהוגיה הראשונים היו הפרופ' לאודרמילק (וטיפח אותה לאחר מכן יגאל אלון ז"ל ביחד עם עוזרו, המהנדס שלמה גור ז"ל) ואשר מטרתה הייתה להזרים לים המלח בהקדם מים מהים-התיכון דרך עמק יזרעאל ובקעת הירדן (כדי לעצור לפחות את התייבשות ים המלח ואולי אף להעלות את פני הים ולהחזיר את האיזון הגיאולוגי לאזור), תוך שימוש בתוואי פשוט וזול! ובעדיפות לא פחותה, ניצול הפרשי הגובה בעמק בית-שאן להפקת חשמל ולהתפלת מי ים בקנה מידה גדול.
- תוכנית "האופציה הצפונית" ניתנת לביצוע תוך זמן קצר יחסית (ועל-פי יגאל אלון, גורמי חוץ הביעו לא פעם את עניינם במימון ובקידום תוכנית כזאת), וניתן לבצעה הן על-ידי חברות מקומיות או על-ידי חברה בינלאומית בשיטת BOT. לשם כך על הממשלה יהיה להכריז על פרויקט הצלת ים המלח כ"פרויקט לאומי", למנות מינהלת פרויקט שתוציא מכרז בינלאומי לפי המפרט הכללי הבא:
א. הזרמת מי הים-התיכון תיעשה בתחילה בכ-65 ק"מ של
צינור(ות) בטון בקוטר גדול (כמו צינור המוביל הארצי) ממפרץ חיפה ומעמק זבולון (עם שימוש בערוץ הקישון), דרך עמק יזרעאל, לבית-שאן,
לאורך התוואי הישן של רכבת העמק (מה שימנע הפקעת קרקעות) והמלחת מי-התהום. הצינור יוכל להיות בחלקו על פני הקרקע (מפלס גובה 0).
ב. מדרום לבית שאן ייווצר מפל של כ-200 מטר לעמק המעיינות (לאגם מלאכותי). ליד המפל תוקם תחנת כוח הידרו-אלקטרית
בעוצמה גדולה, אשר חלק גדול מתוצרתה ינוצל להתפלת מי ים (מתקן ההתפלה יוכל להיות ממוקם ליד אגם כפר ברוך ולהיות מקושר מיידית למוביל הארצי).
ג. מעמק בית-שאן יוזרמו מי הים (כ-80 ק"מ) או
בתוואי ערוץ הירדן ו/או בצינור(ות) ישירות לים המלח. כיום זרימת מים מתוקים באזור זה של ערוץ הירדן מועטה ביותר וניתן לאסוף מים אלו בסכרים קטנים ולשומרם הן לשימוש חקלאי האזור והן עבור חיות הבר באזור.
ד. ניתן יהיה לקשור את המכרז הזה
להקמה מחדש של מסילת הברזל חיפה-בית שאן (רכבת העמק), וזאת לצורך הבאת הצינורות והפעלת הציוד המכני הכבד להנחת הצינורות. מסילה זו תיועד לאחר מכן הן כנתיב להעברת סחורות מנמל חיפה לממלכת ירדן (דרך מעבר גשר עד לאירביד ורבת עמון) - בנוסף עם הסכמים מתאימים ליצור הפניה מזרחית לג'נין להעברת סחורות מחיפה לרשות הפלשתינית (הדבר ייתן דחיפה ענקית לפריחה לנמל חיפה).
- על-פי תנאי המכרז, היזם יקים על חשבונו את כל המתקנים (לרבות הקמת מסילת הברזל חיפה-גשר) על קרקעות מדינה שיוחכרו לו בסכום סמלי. בתמורה תבטיח המדינה לקנות מהיזם מיד את מסילת הברזל, ולרכוש במחירים מוסכמים את כל תפוקת המים המותפלים (ואת עודפי תפוקת החשמל הנותר לאחר השימוש במתקני ההתפלה). המכרז לכשעצמו יהיה מוגבל לשלושים שנה, ובתום התקופה יועברו המתקנים לרשות המדינה שתוכל להחכירם להמשך אחזקה ותפעול לחברה פרטית.
- לטענת מפעלי ים המלח, שהעברת מי הים-התיכון לים המלח תגרום כביכול לשינוי כימי מסוכן בעירוב מימי שני הימים - טיעון זה נבדק בשעתו על-ידי שר התשתיות דאז יצחק מודעי ז"ל (שהיה מהנדס כימאי בהשכלתו האקדמית) והוא הפריכו לחלוטין לאחר בדיקה כימית מקיפה ששללה כל סיכון בעירוב המים של שני הימים.
- ברור שהתנגדות אחרת תקום מצד ה"ירוקים" למיניהם הפועלים בדרך-כלל נגד כל קידמה בכל שטח טבעי. למעשה, הפגיעה היחידה בטבע בפרויקט זה היא התייבשות ים המלח. הם גם יספרו לנו כמה חשוב לשמור על שלמות אפיק הירדן (הכמעט יבש) וכיו"ב. מילת מפתח לניטרולם היא: פרופורציות! חשיבות של זה מול זה. חשיבות הצלת אזור ים המלח לעומת "שימור" גאון הירדן. חשיבות הצלת בני-אדם לעומת הצלת מספר חיות, השקעה כספית שלא מאוצר המדינה לשימור נכס אסטרטגי לעומת רווח מיידי גדול למפעלי ים המלח. המתנגדים יהיו אלו שלא יהיו בידם פתרונות ריאלים למצב.
הערה: אלו שעודדו אותי להפיץ את רעיונותי המופיעים במאמר ניסו גם לשכנע אותי להתרכז יותר
באסטרטגיה האזורית של שלום עתידי, דהיינו חלוקת המים המותפלים והחשמל שבאזור
לשכנותינו ממזרח ומצפון. אבל מצאתי שיותר חשוב להדגיש שהשלמת הפרויקט תחזיר לנו ים המלח חופשי מהתייבשות, יחד עם שפע של מים מותפלים זולים ורזרבות חשמל, ואולי אז ניתן גם
לפנטז על עתיד של שלום אזורי פורה -אלא שכרגע המחשבה המובילה בתוכנית המוצעת פה היא: הצלת ים המלח והאזור, ומניעת אסונות הנשקפים לתושבים, לתיירים ולכלכלה, ויחד עם כך לנצל את כל היתרונות הכלכליים שניתן להפיק מפרויקט לאומי מעין זה.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
