אני בן לאם שהייתה פועלת ניקיון בפתח תקוה. מגיל 60 עד 94 היא נהנתה מפנסיה. פנסיה סבירה, שנפרסה על פני תקופה, החובקת שליש מחייה.
היום באותו מקום עבודה אין בנמצא עובד ניקיון אחד, שפנסיה תסעד את זקנתו. בכל מוסדות הציבור פועלי ניקיון הפכו להיות עֲבָדִים בחברות כוח אדם. נגע ממאיר, שחדר בעשרים השנים האחרונות למשרד החינוך, בדמות מורים עֲבָדִים בחברות כוח אדם. חודש החגים הוא חודש עצוב עבורם, כי הם אינם מקבלים משכורת. דמי ימי מחלה וקרן פנסיה עבורם זה חלום באספמיה.
מדיניות השוק החופשי, החביבה על ראש ממשלתנו,
בנימין נתניהו, הניחה אדנים יותר מדי מוצקים לעוצמה הגודעת בחופשיות זכויות של עובדים. מדיניות לה היו שותפות גם ממשלות העבודה.
אל מול מדיניות זו עמדה הסתדרות העובדים מהצד והתוצאה שכיום 20% מעובדי המגזר הציבורי הם אסקופה נדרסת על-ידי בעלי חברות, שזכו במכרזי המדינה.
מערכת בתי המשפט אינה מעסיקה ישירות קלדניות. תחום, המעסיק למעלה מאלף עובדות, הועבר לחברת כוח אדם, המעסיקה עובדות ללא תנאים סוציאליים. כדי לזכות במכרז, החברה מגישה הצעה זולה במיוחד. כדי שהחברה תגרוף את הנתח שלה, היא מרשה לעצמה לעשות תספורת למשכורת ולזכויות של העובדים.
תאגידי ענק כמו חברת כימיקליים החליטו כמדיניות להגדיל את ההון על חשבון העבודה. התוצאה שכיום מול קבוצת פועלים בעלי זכויות סוציאליות כמחצית מעובדי תאגיד כימיקליים הם עובדי-עַבְדֵי חברות כוח אדם. מול מציאות זו קם אירגון "כוח לעובדים", שמייסדו הוא ד"ר עמי וטרי, שהיה סבל בחברת כוח אדם בשדה התעופה בן-גוריון.
לצערי, הסתדרות העובדים, בה אני חבר, לא מילאה את תפקידה כלפי ציבור, שהיה זקוק לאיגוד מקצועי שיגן עליו. את התפקיד הזה נטל "כוח לעובדים", ארגון צעיר דינמי ותוסס, שתוך תקופה קצרה התארגנו בו למעלה מ-7000 עובדים המשלמים דמי חבר.
"כוח לעובדים" היה הראשון, שיצא למאבק לארגן את עובדי הקבלן במכון ויצמן. למרות התנכלות אלימה של מעסיק ועוינות בלתי ברורה של ארגון העובדים הבכיר והגדול, נחתם הסכם עבודה עם העובדים במכון ויצמן.
טרם פרצה המחאה החברתית, "כוח לעובדים" היה ארגון העובדים היחיד, שהעמיד על סדר היום את צעקת החרפה של העסקה פוגענית באמצעות חברות כוח אדם, שהלכה והתרחבה בשנים האחרונות. כן היה למעשה הכתובת היחידה לעובדי קבלן. בהסתדרות העובדים עד לפני שנה אפילו לא היה אגף או מחלקה לטפל בנגע המחפיר.
אין בכוונת רשימה זו לנגח את הסתדרות העובדים, בה אני חבר משנת 1954 ואבי ז"ל היה חבר בה משנת 1920, שנת ייסוד ההסתדרות. להפך, אני בא לברך את ההסתדרות, גם אם התעוררה מאוחר מדי.
אני מברך את עופר עיני על דבריו - "עד עתה נאבקנו למען עובדי הקבלן בגזרה מצומצמת ...אבל בכל המאבקים השלמנו עם רוע הגזרה , שעובדים אלה ימשיכו להיות עובדי קבלן. במאבק הזה אנו אומרים שאין להשלים עם הגזירה הזו".
אני דוחה על הסף את ההסתה הפרועה של נשיא איגוד לשכות המסחר, עו"ד אוריאל לין, כי "עופר עיני, שנדחק אל מחוץ למאבק החברתי, מחפש הזדמנות להיכנס לבמה והוא מתחיל במחזות אימה קיקיונים".
התגובה של אוריאל לין משקפת מדיניות נלוזה, שאפשרה מציאות בלתי נסבלת, בלתי אנושית , שכיום 300,000 עובדים נתונים לחרפת ניצול של חברת עבדים ברשות ובדין.
את הרשות הזו ואת הדין הזה אנחנו חייבים למחוק . לכן אני מברך את הסתדרות העובדים והעומד בראשה, עופר עיני , שנרתמו למאבק הזה, שהוא חייב להצליח.
תהיה שנת תשע"ב שנת מחיקת חרפת נגע העבדות של ציבור עובדים על-ידי חברות עֲבָדִים, גם אם הם נושאים את השם חברת כוח אדם או חברת משאבי אנוש.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
