הפצצה שהטיל היועץ המשפטי מני מזוז לחלל החיים הציבוריים שלנו הצליחה להוציא כמה אנשים משיווי משקלם. לצערי, בקבוצה זו ניתן למנות גם מספר אנשי ימין אשר האמינו בתום לב שחייבים לעצור את אריאל שרון ותוכנית הנסיגה שלו בכל האמצעים. ראייה קצרת ראות זו מבטאת התעלמות בסיסית מאחת הבעיות המרכזיות מולן ניצבת החברה הישראלית, בעיית "המעמד החדש".
"המעמד החדש", כפי שתיאר אותו עורך "מקור ראשון", אמנון לורד, בטורו האחרון, קיבל תאוצה בישראל של שנות ה-90. זוהי שכבה שלמה של פקידים ביצועיים בתחומי האקדמיה, המשפט, המדיניות והתקשורת, אליה ניתן להוסיף ארגונים לא ממשלתיים (NGOs) ומכוני מחקר בעלי גוון מסויים מאד. האידיאולוגיה אותה הם מנסים להשליט כוללת אינטרנציונליזם בתחום המדיני, אנטי-לאומיות כלפי פנים וסוציאליזם אגרסיבי בתחום הכלכלי-חברתי.
"המעמד החדש" תמך בהתלהבות בהסכמי אוסלו, מירר את חייו של בנימין נתניהו בתקופת כהונתו, ומגבה במרץ את השילוש הבלתי קדוש פרקליטות-משטרה-תקשורת בפעולות ה"חיסול הממוקד" הנערכות במי שאינו אנ"ש, כמעט תמיד מצד ימין של המפה. פעולות ההגנה של חברי הקליקה זה על זה הן פאבלוביות ואידאולוגיות במהותן אך כוללות כמעט תמיד אלמנטים של טובת הנאה - ידיעות בלעדיות תמורת חיפוי וגיבוי תקשורתיים.
היועץ המשפטי, בהחלטה מנומקת ומבוססת, הנחית מכה קשה לאבירי "המעמד החדש". חודשים רבים הם חיכו ליום הגדול שבו יוכלו לצהול על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן כי שחיתות הימין הגיעה עד הראש. והנה בא היועץ המשפטי - משבית שמחה שכמוהו - ולא זו בלבד שמנע מהם את התענוג שציפו לא אלא גם חשף ברבים את ערוות הפרקליטות, כמו גם של מרבית התקשורת, אשר עשו יד אחת בסימון מטרה ואז הלכו לקושש ראיות לצורך הפללתה!
ידידי מהימין, אלו שקיוו כי שרון יואשם ויועמד לדין, חייבים להבין כי לא זו הדרך לעצור אותו. גם מי שמתנגד בכל מאודו לעקירת יישובים ומתן פרס לטרור, גם מי שרואה בכניסת ה"עבודה" לממשלה את עוות רצון הבוחר שזרק אותה לאופוזיציה לרצות את עונשה על "הסכם אוסלו" האובדני שהביאה עלינו, חייב להבין מה היה קורה לו הוחלט להעמיד את שרון לדין.
ראשית, תדמית ישראל בעולם, אשר אינה במיטבה ממילא, היתה "מקושטת" בנופך עסיסי של שחיתות שלטונית מהרמה הגבוהה ביותר. לא זו הצורה בה אנו רוצים להצטייר בעולם.
שנית, הפלשתינים - והערבים בכלל - היו פורצים מייד בזעקות גיל. ערפאת וחבר מרעיו המושחתים היו דוחים מכאן ולהבא בבוז כל טענה נגדם על שחיתות אישית, ומייד היו מפנים את הטוען לראש ממשלת ישראל אשר הגורם המשפטי הביצועי הבכיר ביותר במדינה מצאו מושחת מעל כל ספק סביר.
ולבסוף, חשבו על החגיגות שהיו עורכים שמאלנינו. הם, שהקשר בין הון ושלטון היה תמיד נר לרגליהם (ראו עמותות ברק), ואשר זוכים לכך ש"המעמד החדש" תמיד מוחל להם ומוצא ש"אין עניין לציבור" בעבירותיהם, היו מוצאים שעת כושר להפוך את כל הימין, מבני אלון ועד מאיר שטרית, לשק חבטות בלתי פוסק. כל הזעם הקדוש, מגובה ברוח גבית של תקשורת מפרגנת, היה מופנה תוך 30 שניות ליורש, כנראה נתניהו, עליו היו טופלים כל חטא מאז בריאת העולם.
יום חג הוא היום כי נפל דבר בישראל. לא כל יום מוכה "המעמד החדש", מכה מוסרית ומעשית. אך אל תשלו את עצמכם: המאבק רחוק מסיומו. בימים הקרובים אנשיו יבעטו בחזרה, ישמיצו ויכפישו, יפרשו ויסייגו עד זרא. למרות זאת, סוף סוף סומנה הדרך להחזרת השפיות והוברר עד כמה הושחתה המערכת המשפטית-תקשורתית.
יש לקוות כי לפחות בתקשורת יקומו מספיק אנשים ישרים ויקראו לדין וחשבון עצמי. מאסנו ב"עיתונאי כיס", כפי שכינה אותם היום עורך "מעריב" אמנון דנקנר, אשר מצויים בכיסה של המשטרה והפרקליטות. עיתונות אמיתית וחוקרת צריכה להתנקות מפופוליזם זול ומעובדות היצוקות לתבנית דעותיה. ילמד כל עיתונאי את דוח מזוז ויעמתו מול תילי ההשמצות וה"עובדות לכאורה" אשר פורסמו בשנתיים האחרונות, ואז יידע היכן עובר הגבול בין עיתונות חוקרת אמיתית לבין מכונת תעמולה.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
