ההופעה הראשונה, מחוף לחוף, של היועץ המשפטי לממשלה - חשפה בפנינו איש צנוע, מקרין אמינות, עממיות, ללא שמץ עמימות, קצת קצת ערמומיות - ועם זאת רמה גבוהה מאד של נחרצות.
אינני רוצה לשפוט אם האיש טעה או צדק. יש דעות לכאן ודעות לכאן, יש שיקולים לכאן ושיקולים לכאן. אך דבר אחד ברור: האיש הזה הוא בעל תפקיד מכריע, הוא ודאי יתאים עצמו קמעא, עם הזמן, לסביבה שלו, אולי יקהה קצת פינות חדות, אך עיקר מטלת ההיטמעות תהיה מטלה של סביבתו, האיש נראה כאחד העומד על שלו.
האיש הזה, שקל ושקל ושקל, אך ברגע שהחליט, גייס את כל התותחים הכבדים לטובתו, מאחר שהחליט לבטל את כתב האישום, תפס את עמדת הסנגור, לכל אורך הדרך, כאשר הוא מנסה לתת פירוש סביר לפעולות ראש הממשלה ובנו, ותוך שהוא גם נותן מענה, אפילו אם הוא שנוי במחלוקת לכל השאלות שנשאלו, מענה המחזק את עמדתו מחד, אך חושף אותה לביקורת ציבורית ולמתקפה ע"י בית המשפט מאידך.
יש ויכוח: אולי אם האיש הזה צודק, או מילא כיאות את אחריותו - אך הוא ודאי הגון הבחור הזה, הוא לא השאיר אף שאלה ללא תשובה.
וכמו שהבטיח, הוא גם קיים: הוא התייחס להיבט הפלילי בלבד - ושם, לדעתו של מזוז, אריק ובנו צחים כשלג.
ואולי, אולי הבחור הזה, הילד מנתיבות, אולי הוא יפתור לנו מבוך שאנו מחפשים דרכנו בו כבר כמה דורות, אולי הוא הראשון אשר לא רק יטען, אלא גם יממש הלכה למעשה את הגישה כי מעשיהם של פקידי ציבור חייבת להיבחן קודם במישור המשמעתי ורק אח"כ במישור הפלילי.
שמענו בדוח מבקר המדינה כי לעתים החלטות מנהליות לא תקינות, מזיקות יותר מעבירות פליליות. שמענו גם שנציבות שירות המדינה, האחראית על פקידי הממלכה, מפשלת מאד בתפקודיה השונים, ובכללם בכל נושא המשמעת בסקטור הממשלתי.
לו היה תקנון אתי המחייב את פקידי הממשלה, אולי תקנון אחיד, המחייב את כולם במידה שווה, והנותן לגוף השופט סמכויות רבות, או תקנון מדרגי המחייב יותר ויותר ככל שאנו קרבים לצמרת, ואם היו שיניים חדות לאותה מערכת, שינים של השעיה, השעיה זמנית, הרחקה לצמיתות מהסקטור הממשלתי, קנסות כספיים וכו' אולי לא היינו מגיעים לכל אלה.
ואולי, אולי כל אלה שיצאו ללא רבב מההליכים הפליליים, עקב הצורך ביסוד נפשי ורמת ראיות מעל ומעבר לכל ספק, לא היו יוצאים נקיים מהדיון המשמעתי. ואולי אלה שחטפו חזק, אולי מעל ומעבר למה שמגיע להם, היו חוטפים פחות בדיון המשמעתי.
הדילמה שעמדה בפני ארבל, היא או הליך פלילי או כלום, ואני לא יודע מה אני הייתי עושה במקומה.
גם הדילמה שעמדה בפני מזוז היא גם כזו, הוא החליט, לכל אורך הדרך - ועם זאת הוא לוחש לנו (לציבור ולגורמי השלטון) בשקט: אני לא אפתור את הברדק במינהל הציבורי שלכם, אם שם אשקיע משאבי, תתפתח פה הפשיעה לרמה שלא נוכל לסבול אותה.
תטפלו אתם בברדק, אם יש ראיות לכאורה לעבירות פליליות או אם תהיה סיבה לחקור אנחנו נהיה שם, אך אל תצפו שאנחנו נהיה מורי הערך והדרך, שאנו נקדיש עוד ועוד משאבים, לתיקים אשר אין בהם סיכויי הרשעה.
מזוז, הבנו אותך. אתה לא רוצה להיות הפראייר של המדינה. שיתנו לך להתעסק בעניינים הנוגעים לך, ואת בעיות האתיקה והמשמעת, שיטפלו לבד.
אך לא תצא בלא כלום.
אחת הדרכים להפוך את המינהל הציבורי שלנו, הוא לגדל ולהטמיע דור של פרקליטי מלכות, דור השונה מהדור הקיים.
פרקליטי מלכות או נאמני בית המשפט, חייבים להיות קרוצים מזן מיוחד.
הם אף פעם לא יהיו מיליונרים, מסביבם יתגלגלו מיליונים ימינה ושמאלה, וסטייקים ושתייה וחוץ לארץ. אך הם ימשיכו לבוא למשרד עם הסנדביץ' והתפוח, או יקנו איזה באגט במזנון וכוס מיץ, הם לא יהיו חייבים דבר לאיש, הם יהיו מחויבים לרמתם המקצועית, לאדיבות שלהם ועם זאת גם לנחרצות שלהם. הם לא יתנו יד להפרת חוק ע"י הממונים עליהם, ועם זאת ימצאו פתרונות שומרי חוק לצרכים חוקיים של הרשות אותה הם משרתים.
המצב היום לא כך, בחלק מהמקומות הוא אף רחוק מכך. ולכן חשובה מאד בחירת פרקליט מדינה חיצוני, רפורמאטור עם קבלות, איש ישר דרך וערך, אשר יזום מהפך של ממש בפרקליטות, וזאת בעת שהיועץ המשפטי לממשלה נבחר "מבפנים".
חובה לזכור, שמבחינה הירארכית היועץ המשפטי לממשלה ממונה על פרקליט המדינה, וכל כישלון אצל השני, בייחוד לאור הביקורת הנוקבת של מזוז על המצב הקיים, תוספנה נקודות שליליות לחובתו של היועץ המשפטי לממשלה.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
