בדרשה של פאט קונדל על השקר הפלשתיני וזכותה של ישראל להגנה, הוא טוען שלקח בחשבון מראש שכתוצאה מהדברים שהוא משמיע, יפסיד, כנראה, כמה מידידיו הטובים. אני מודע לכך שהדברים אותם אומר להלן אינם פופולריים בימים אלה של אופוריה בחברה הישראלית בעקבות חזרתו של
גלעד שליט מן השבי הממושך וייתקלו בתגובות לא אוהדות, אולי בלשון המעטה, אף בין ידידי ומכרי.
לגופו של ענין: מי היא דמות ההזדהות אותה יכיר הדור הצעיר שמתחנך בארץ בשנים האחרונות ובשנים הבאות? - אין לי ספק, שמדובר בחייל המשוחרר גלעד שליט. התופעה של עלייה לרגל למצפה הילה ודברי שמשון ליבמן בזכות הפיכתו של גלעד לדמות הזדהות לכל אזרחי ישראל מחזקים את הדילמה.
משחר הציונות דמויות ההזדהות של הנוער הישראלי היו אלה שנלחמו ובמקרים רבים אף הקריבו את חייהם למען העם והמדינה. אם נדלג על דמויות מהתנ"ך וההיסטוריה היהודית היו אלה יוסף טרומפלדור, אלכסנדר זייד וחברי ארגון השומר. בעקבות השואה הצטרפו לפנתיאון הלאומי מרדכי אנילביץ' וחבריו למרד גטו ורשה והצנחנים בראשם
חנה סנש. במאבק להקמת המדינה הפכו מפקדי ספינות המעפילים, נופלי שיירת הל"ה, לוחמי הפלמ"ח ומפקדיו, עולי הגרדום וראשי הנהגת הישוב בראשות ד. בן-גוריון, רבקה גובר שהקריבה את שני בניה, לדמויות ההזדהות של הציבור הישראלי בכלל והנוער בפרט.
במלחמות ישראל ובתקופות שביניהן, עד לשנים האחרונות, מפקדים ולוחמים
כמו מאיר הר ציון,
אריאל שרון,
אביגדור קהלני, נתן אלבז, אורי אילן, רועי קליין,
אלי כהן הפכו אף הם לסמל על התנהגותם, פעילותם והקרבתם למען המדינה.
גלעד נפל בשבי כשלוחמי החמאס הפתיעו את צוות הטנק שלו ושהה בבידוד מוחלט בתנאים קשים מעל 5 שנים בשבי. משפחתו נאבקה בצורה מעוררת כבוד לשחרורו במשך כל אותה תקופה. העובדות הללו היוו סיבות טובות לאמפתיה והזדהות. בדיעבד, כשבוחנים את הנתונים, נשאלת השאלה האם הפיכתו לדמות ההזדהות של הנוער, לא תחליש את הנחישות, המוטיבציה והנכונות של הדור הצעיר להלחם ולהקריב הכול למען המדינה. כל זאת בשעה שמי שלא טחו עיניו מבין שהאתגרים בפניהם היא עומדת עדין לא תמו ועלולים להיות אף קשים ואכזריים יותר.
גלעד אינו גיבור. הוא אולי גיבור טרגי בעל כורחו. הוא נקלע שלא מרצונו בנסיבות שלא היו לו שליטה עליהן , לסיטואציה של שבי ממושך בתנאים קשים. מה המסר אשר הוא ומשפחתו יכולים לשדר לנוער? לדעתי, המסר הוא שעדיף אולי ליפול בשבי מאשר להלחם עד הסוף. זאת מתוך ידיעה שהמדינה תשלם כמעט כל מחיר - כולל שחרור רוצחים שפלים, עם סיכויים רבים, שלפחות חלקם יחזור שוב לרצוח.
כשאנחנו רואים היום את התמונות של רצח קדאפי, זה אולי ממחיש לנו יותר מכל את מעשי הרצח והלינץ' שביצעו רבים מהמחבלים אותם שחררנו. כמו-כן, אפשר לדמיין את המעשים להם נהיה,כנראה, חשופים גם בעתיד. כשמחנכים כיום את הנוער, חייבים להעביר לו את המסר שלא הגענו למנוחה ולנחלה ושקיום המדינה עדין אינו מובן מאליו, ושהוא בסה"כ חוליה נוספת בשרשרת של נושאי הלפיד.
הנר שלרגליו אמור הנוער להתחנך הם אותם הגיבורים שנתנו דוגמה אישית וכך היוו את מגש הכסף עליו נוסדה ומתקיימת מדינת ישראל - מדינתו היחידה של העם היהודי.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
