דמי חבר - דה (!) זכויות - נאדה (!) העבודה בעיניים של עיני, היא עוד שלב בדיכוי של הציבור העובד הנתון בסד של חוסר יכולת להתפרנס מחד-גיסא, וחוסר יכולת להתאגד מאידך-גיסא. מאז שנות ה-70, כאשר נחקקו שני החוקים שפתחו את הדלת החוקית בפני הניצול של עובדים "זמניים", לא עשתה ההסתדרות דבר בעניינם של העובדים-עבדים האלה.
האמת היא שאני כבר מכה על חטא, משום שהמשפט הקודם אינו נכון לגמרי. ההסתדרות כן עשתה משהו בהקשר של העובדים האלה. היא גבתה מהם דמי חבר בשיעור של כמה פרומילים משכרם הזעום, אשר מגיעים לכדי סכומי עתק של עשרות מיליוני שקלים בשנה. וזה בערך. דמי חבר - דה (!) זכויות - נאדה (!)
עובדי קבלן וסוחרי עבדים למרות גל המחאות של הקיץ האחרון, עניינם של העובדים-עבדים האלה לא עלה כלל לכותרות עד לאחרונה, כאשר כל מיני סוחרי זכויות מבקשים להתמנף על גלי מחאה שעדיין לא עשו כותרות.
אל קבוצת הפייסבוק בשם
"עובדי קבלן וסוחרי עבדים", הצטרפו בקושי רב פחות מ-20 חברים. הקבוצה נועדה למיקוד בבעיית העובדים בתנאי עבדות, במסגרת הקרויה באופן חוקי "עובדי קבלן", מסגרת שמשמעותה היא עובדים ללא זכויות, אשר מועסקים על-ידי סוחרי עבדים, מתוך מטרה להוזיל עלויות עבודה ושכר עבודה.
רק במקרים נדירים ההוזלה של העלויות מתורגמת להוזלה של שירותים ומוצרים לציבור. על-פי רוב, הוזלת העלויות מתורגמת למשכורות שמנות יותר להנהלה.
קרטליזם של ועד עובדים - הישרדות החקיקה בישראל, מעגנת את כוחה של ההסתדרות להגן על ציבור העובדים השכירים, מתוך הנחה מוצדקת מעיקרה שמקורה בשלטון מפא"י (שכולם אוהבים לשנוא, ולעיתים בצדק, עוד מימי הקמת המדינה). על-פי הנחת המוצא המאפשרת להסתדרות להגן על ציבור העובדים, ציבור המעסיקים עשוי להיות מונע רווחיות עד כדי כך שזכויותיהם של ציבור העובדים יישחקו לאורך זמן, ויירמסו בטווח הארוך.
את זכויות יתר המועסקים (למשל העצמאים, בעלי מקצועות "חופשיים", וכולי), מעגנים באמצעות לשכות של איגודים מקצועיים שונים, אשר לעיתים מצטרפות למסגרת ההסתדרותית, ולעיתים בוחרות להגן על עצמן בדרך עצמאית (למשל "הסתדרות רופאי ישראל" - הר"י, או "ארגון המורים").
כך או אחרת, הארגונים המוקמים בדין או מכוח הצדק הטבעי, ואשר מוגנים בחוק, אמורים להגן על חבריהם מציפורני הטרף של המעסיקים (הציבוריים והפרטיים כאחד) המבקשים לצמצם את התגמול בגין עבודת העבדים, ובמקביל, לגונן עליהם גם משיני הטרף של האוצר המבקש לטרוף את מה שהמעסיקים כבר נותנים. ומכאן, שהמעסיקים נותנים את המינימום, והאוצר לוקח מן המינימום הזה את המקסימום.
ומה עושה הוועד הנבחר? בדיוק את מה שעשתה ההסתדרות במשך כמעט שלושה עשורים עם עובדי הקבלן וסוחרי העבדים. בעיקר שירותים של גביית דמי חבר. דמי החבר הללו נחוצים על-מנת לשמר את שרידות המנגנון ולפרנס את הסמוכים על שולחנו. דמי החבר הללו הם הכנסה, והמנגנון הוא עסק לכל דבר ועניין. מתפרנסים מהחלשים.
אוטוקרטיה של נציג הוועד - הישרדות הפרקטיקה של בחירת נציגי הוועדים דומה כמעט בכל הוועדים, בין אם הם הגדולים במשק (חברת החשמל, עובדי רשות הנמלים והרכבות, וכולי), ובין אם הם נציגי ועדים קטנים יותר. מישהו נבחר (לפעמים על יסוד נפוטיזם ממאיר (כמו ברכבת ישראל), ולפעמים על יסוד קשר עם בעלי הון או כוחות משפיעים אחרים (כמו בחברת החשמל שתמיד עושה הסכם "שמור לי ואשמור לך" עם איזה מנגנון פוליטי), וחבר הוועד הנבחר מתמנה לכהונות מתמשכות ומתחדשות שנמשכות עשרות שנים.
חבר הוועד הוא האיש החזק מבין העובדים, וכולם משחרים לפתחו. גם מבין העובדים, וגם מבין שכבות ההנהלה של המעסיקים. ממליכי המלכים המה, והם מבין "רואי פני המלך" של הארגונים בתוכם הם יושבים ומעמלם של חבריהם הם מתפרנסים.
דיקטטורה כפוליטיקה של ועדים - הישרדות וממש כשם שכל ארגון דואג קודם כל לעצמו ולאנשיו, והרי לשם כך הוא נועד מלכתחילה, גם חברי הוועדים נוהגים כך, ושלטונם הופך לאיטו להיראות כמו שלטונם של מנהיגי המדינות השכנות לנו. עשרות שנים של אוטוקרטיה במסווה של "שירות" למען העם והמדינה. וכך חולפים עשורים רבים, ועובדים במעמד של עבדים הולכים ונשחקים עד דק ואין להם מגן. לא מפני המעסיקים, ולא מפני האוצר.
ורק דמי החבר נגבים כסדרם, וחברי הוועדים מתרווחים בכיסאם. ובא לחבר הוועד גואל, ולפועל - בועל.
למה עכשיו? למה לא? אז מה קרה דווקא עכשיו שפתאום עיני הכריז על עובדי הקבלן כנושא שמעניין את ההסתדרות לפני כעשרה ימים? ואיך מהכרזה כזו הגענו לשביתה כללית במשק בתוך עשרה ימים?
האמת שמאחורי הקלעים היא שלפתע קמה להסתדרות תחרות. כן, ממש כך, בדיוק כמו שכוחות השוק פועלים במגזר העסקי, כך הם פועלים גם במגזר העסקני. העסקי והעסקני נתונים למרותם של כוחות השוק באופן זהה.
ארגון עובדים בשם
"כוח לעובדים" - ארגון עובדים דמוקרטי, פתח במסע לגיוס עובדים וגילה נישה של שוק שאף אחד מעולם לא התייחס אליה ולא ייצג את עניינה במישור שבין נותני המינימום (המעסיקים) וגובי המקסימום (האוצר).
עיני שם עין על הארגון החדש, שהוא בעצם גוף תחרותי אל מול ההסתדרות, ויותר משהוא שם עין על הארגון החדש, הוא שם שתי עיניים על הקופה של ההסתדרות, והבין מיד, שאת עשרות המיליונים שההסתדרות גובה בשנה אחת כדמי חבר מהעבדים המודרניים הללו, ההסתדרות הולכת לאבד לטובת המתחרה החדש.
זה לקח חצי שנייה. ההסתדרות כינסה את "מוסדותיה", והחלטה הועברה מיד - העבדים יקבלו טיפול אצלנו, כדי שנוכל להמשיך לגבות מהם דמי חבר.
מי שישאל (ובצדק) - מה רע בזה? מה משנה הסיבה אם התוצאה תהיה שהעבדים המודרניים הללו יקבלו סוף כל סוף ייצוג, ומישהו יישא וייתן בשמם?
קפריזיות, רנדומאליות, חוסר ענייניות העבודה בעיני(ים) התחילה לפני כעשרה ימים. ההסתדרות הכריזה על נושא עובדי הקבלן לפתע כנושא חשוב מאין כמוהו, ונתנה לממשלה אולטימטום קצר טווח ובלתי ריאלי.
העבודה בעיני(ים) התכוונה מלכתחילה לרכוב על הגל של העבדים המודרניים הללו, ושמה לממשלה אקדח אל הרקה, באופן קפריזי, הבחירה בעובדי הקבלן הייתה רנדומאלית (אם היו עובדים אחרים שאפשר היה לרכוב עליהם, הם היו זוכים לקבל את זרקור תשומת הלב של ההסתדרות), ויותר מכל דבר אחר - ההחלטה להשבית את המשק אינה עניינית אלא אופורטוניסטית גרידא.
למה שההסתדרות תרצה להשבית את המשק על נושא כלשהו (חשוב או זניח), והעיקר להשבית?
האם זה רק משום שהגל הנוכחי של האירועים החברתיים חשף את מערומיה של ההסתדרות כמייצגת את העובדים? ואולי זה בכלל משום שחבורת רוטשילד וגם הסטודנטים דחו את הניסיונות של העבודה בעיני(ים) לבצע מחטף על הגל של הצדק החברתי?
האם רק בית הנבחרים של הרשות המחוקקת נרדם בשמירה במשך עשרות שנים, או שמא גם בית הנבחרים של ההסתדרות הפך לחדר שינה מפואר של נהנתנים ועסקנים, בעת שהמעסיקים האמיתיים במשק, העובדים עצמם, הלכו ונשחקו עד דק?
במו"מ חסר ענייניות, המגיח לפתע מתוך קפריזיות רנדומאלית, ואשר מתנהל לפתע תחת לחץ בלתי הוגן ובאיומי שימוש בנשק יום הדין, יש משום טעם לפגם שהוא חמור עוד יותר מן ההזנחה רבת השנים וחדלת הפעלים.
"הרצחת וגם ירשת" העבודה בעיני(ים) היא חרב פיפיות. היא פוגעת בעובדים שאת עניינם מנסים כעת לשפר, משני טעמים עיקריים:
האחד, משום ששביתה מלאה במשק היא נזק למשק, והיא פוגעת בכל יום בתוצר הלאומי הגולמי בשיעור ניכר. את החשבון על הפגיעה בהכנסות האוצר מן ההשבתה הזו יהיה צורך להגיש למישהו. והמישהו הזה יהיה כמובן החלשים ביותר.
הטעם השני לפגם, נעוץ בעובדה שקפריזיות וחוסר ענייניות, ולמעלה מכך, חוסר תום לב במו"מ, הם כוח עצום בידי מי שאינם אחראים מספיק כדי לפעול במשך עשרות שנים. פעולה קפריזית היא שגיאה חמורה יותר מן ההזנחה רבת השנים, משום שהיא מאששת את החשד שיש כאן לקיחה של ציבור שלם למלחמה פיקטיבית למען מטרות נפסדות. אם תצליח ההסתדרות להקל את העול על העבדים המודרניים הללו, ובתמורה תצליח להנציח את העוול שהיא עשתה ועושה להם על-ידי גביית דמי חבר ללא מתן תמורה, יהא בכך עוול העולה עד כדי "הרצחת וגם ירשת".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
