הטור של פריצי

פרופ' עידן לנדו מאוניברסיטת באר שבע סירב לשרת במילואים ונדון לשבוע מאסר. בהנהלת החשבונות של אוניברסיטת הנגב ניכו משכרו חצי משכורת שבועית בגלל היעדרותו מהעבודה ("היעדרות ממחקר") . מייד נזעקו לעזרתו חבריו בסגל האקדמי וחבורת לוחמי זכויות האזרח כמו פרופ' רות גביזון, וכתבו להנהלת האוניברסיטה שאסור לה לפגוע בשכרו כי סירוב לשרת בצבא אינו נימוק לפגיעה בחופש המצפון, ואילו לאוניברסיטה, לטענתם, לא נגרם כל נזק ממאסרו כי מחקר אפשר לעשות גם מהכלא.

נדיר שאנו זוכים לשיקוף כל כך צלול לתוך עולם המושגים של אנשי אקדמית הדרום שלנו. להבנתם אדם יכול לשבת בכלא, אבל המעביד צריך לשלם לו את שכרו כאילו הוא בא לעבודה. מעניין אם הם מוכנים להחיל זאת על ראש העיר שלהם, למשל, ולשלם לו שכר מהארנונה שלהם עבור ימים ותקופות שישב בכלא (הכוונה לדוגמה כללית כמובן, ולא לראש עיריית באר שבע שאין נגדו כל חשדות מכל סוג שהוא).

אם טענתם היא שבמקרה של מרצה שנעדר מהעבודה לא נגרם למעביד שלו כל נזק, כי ממילא הוא מקבל שכר בלי קשר לתפוקה ולשאלה מה הוא באמת עושה בעבודה "המחקרית" שלו, זה ודאי צריך להיות נכון לגבי כל עובד מדינה. בטוחני שלא תימדד שום ירידה בתפוקה הממשלתית אם 3% מעובדי השירות הציבורי שלנו יעדרו מעבודתם כי נשלחו למאסר. אליבא דאקדמית המדבר שלנו, המדינה אמורה להמשיך לשלם להם משכורת מלאה גם בעת שיבתם בכלא, כי את מה שהם לא עושים במשרד הממשלתי הם יכולים גם לא לעשות בכלא.

הדברים לא חלים כמובן על הנשיא לשעבר, משה קצב, שאת מה שהוא עשה בשירות הציבורי הוא כנראה לא יוכל לעשות בכלא, אלא אם יועבר במקרה לנווה תרצה.

אונ' באר שבע עצמה עוד לא הוכיחה לנו שהיא ממובילי המחקר הגדולים בעולם, בין אם הם מחקריה נעשים בבית ובין אם הם מתבצעים מהכלא. אין בזה פסול. לא כל מוסד אקדמי מביא לארץ פרסי נובל, ובעיקר לא המוסד שחלק ממרציו עסוק במסעות שיסוי הקוראים לעולם האקדמי להחרים את ישראל. מצד שני, תרומתו החדשה של סגל אונ' באר שבע לחשיבה החברתית בישראל היא באמת מהלך מעשיר מחשבה ופורץ גבולות, כזה שמצדיק את כל התקציב הציבורי הנדיב שהועבר להם לתשלום שכרם כחוקרים. הינה תראו איך הם עשו שם את המחקר: מרצה אחד ישב בכלא על סירוב לשרת בצה"ל וכל חבריו באקדמיה גילו לפתע שטוב שהציבור ישלם שכר לאסירים.

ח"כים נלהבים מימין יחד פעילי ציבור חברתיים מתרעמים על העדר ספרדים מרשימת המועמדים לכהונה בביהמ"ש העליון. הם צועקים שלא ייתכן שביהמ"ש הזה יהיה בעל צביון אחיד, כשכל חבריו באים תמיד רק מרחביה ומייצגים את השמאל.

אני מציע לכל המתלהמים הללו לקפוץ השבת לרחביה ולהסתכל על הגינה השכונתית הציבורית שלה ברח' רמב"ן: עשרות זאטוטים בכיפות וציציות, מאות ילדות בגרביים ושמלות ארוכות ומלא אימהות חסודות דוברות יידיש ואנגלית. רחביה מתחרדת, והיא כבר מזמן בדרך להיות שכונה אמריקנית של בני ברק לעשירים. כרגע רק מרכז עיר קטן (וזמני) מפריד בינה לבין תושבי מאה שערים. ואולי גם מחירי הנדל"ן.

לכן, אם יש משהו שהימין רוצה זה שכן ימשיכו למנות שופטים רק מרחביה, לפחות מקרב תושביה החדשים. זה בהחלט ישנה במכה את פני בית המשפט העליון בכל הנוגע להשקפות פוליטיות ודתיות, וזאת מבלי לשנות בכלל את המוצא השכונתי של השופטים. בכל הנוגע למוצא העדתי, לזה באמת אין לי פתרון, לפחות לא ברחביה.