"נעמי שלנו" - האמנם?

אפילו הליכתה לבית עולמה של הנשמה הגדולה הזאת, שביטאה את כל הטוב, היפה והייחודי ביהודיות הישראלית והארצישראלית - לא עצרה אפילו לרגע אחד את חרושת השנאה אצל אלה, שאצלם "שלנו" אינו העם כולו, כ'א - הכת שלנו, הקליקה שלנו, הברנשה שלנו, שלנו ולא שלהם, על משקל הרשע בהגדה של פסח.

וכך, בכל כלי התקשורת ניסו לעקוף בזהירות פרק מסוים אחד בביוגרפיה של המשוררת והמלחינה הגדולה - את הפרק של גוש אמונים וארץ ישראל השלמה. ניסו, ולא הצליחו, מפני שאהבת ארץ ישראל עולה מכל שירתה: מ"בשדות בית לחם" ועד ל"בורות המים", מ"שבחי מעוז", "בהיאחזות הנח"ל בסיני", "לשיר זה כמו ירדן", "סימן שעוד לא הגענו" ועד ל"ייבנה המקדש" ו"ירושלים של זהב". על הזדהותה המפורשת עם המתנחלים המשוקצים ועם מפעלם, ההתנחלות בארץ ישראל ההיסטורית, מדברים אנשי "משלנו" כאלו היה זה כתם, מעין רישום פלילי ברקורד שלה.

וכך כותב אחד אורי סלעי בעט מטפטף רעל: "אפילו התייצבותה לצידו של הימין הפוליטי ושל גוש אמונים בשנות ה-70 לא הצליחה לפגוע בצמרמורת שהצליחה לגרום לכל ישראלי"... ואשר לשיר "ירושלים של זהב" - הוא "מיטיב לתרגם את השחצנות ואת האופוריה של מלחמת ששת הימים (עם "כיכר השוק ריקה", השנוי במחלוקת)"...

אכן, "שנוי במחלוקת": סקר "מעריב" דירג את חמשת השירים הכי פופולריים של נעמי שמר, זכרונה לברכה, ואלה התוצאות: "עוד לא אהבתי די" - 4%; "העיר באפור" - 8%; "על הדבש ועל העוקץ" - 15%; "לו יהי" - 24% ו"ירושלים של זהב" - 49%! שימו לב שהדירוגים הגבוהים ביותר אחרי הרוב המאסיבי ל"ירושלים של זהב" התייחסו גם הם לשירתה הלאומית, העקירה מסיני ומלחמת יום הכיפורים. לכן , כמו ש"משלנו", זו התקשורת השמאלנית, כך "שנוי במחלוקת" זה מה שאנחנו, המיעוט הפוסט-ציוני, חולקים עליו. כך הם מתיימרים לדבר בשם העם ומנכסים לעצמם את מה שאינו שלהם.

נעמי שמר נולדה בקיבוץ, אך אין בשיריה שמץ של סוציאליזם, היא יצרה בשיא קדחת משיחיות-השלום, אך מיקסם- השוא הזה לא עבד עליה.

עד כמה מחלחלת מלחמת התרבות אף לתוך התת-מודע, ניתן לראות בדברי ההספד של הנשיא, משה קצב, שבימים הרחוקים, כאשר "ליכוד" עוד היה שם נרדף לימין, נחשב איש ליכוד. וכך אמר הסתגלן האולטימטיבי הזה - לכל מה שמכתיבה הפוליטיקלי קורקטנס של השמאל: "שיריה של נעמי שמר ביטאו אהבה עזה למדינת ישראל ולעם ישראל". צמד המילים "ארץ ישראל" מתקשה, כנראה, לצאת מפיו, למרות שהארץ, ארץ ישראל, היתה "ארץ אהבתה". "הוי ארצי מולדתי", היא שרה, והנשיא מתקן לה: "הוי מדינתי מולדתי".