אני חייב תודה לאחד המגיבים לרשימותי באתר חדשות
מחלקה ראשונה בשם ידידיה, ששלח לי תדפיס מנאומו של מנחם בגין בכנסת ישראל ביום ג' בחשוון תשכ"ד, 21 באוקטובר 1963.
קדמו לנאומו של מנחם בגין מספר לא מבוטל של סערות פוליטיות בדיוני הכנסת עקב נאומו של תופיק טובי מהמפלגה הקומוניסטית, שדיבר בכל הופעה בגנות הממשל הצבאי, כמכשיר לדיכוי האוכלוסיה הערבית.
אני מוצא לנכון להסב את תשומת לבו של
אופיר אקוניס, למרות התהום הפוליטית, הפעורה בין תופיק טובי הקומוניסט ומנחם בגין הרוזיוניסט, היה זה מנחם בגין שתמך בדרישה של חבר הכנסת תופיק טובי לביטול הממשל הצבאי. והנה מספר מובאות מנאומו של מנחם בגין באותה ישיבה בכנסת:<
"אנו חייבים ויכולים לבטל את תקנות החירום משנת 1945, וחייבים ויכולים לבטל את הממשל הצבאי הנשען עליהן , שאין בו שום משמעות ביטחונית..." דובריה של מפ"ם לא היו בהירים בנאומיהם כמו מנחם בגין, שאין חולק על כך, שביטחון מדינת ישראל היה יקר לו, אבל הוא הבין ששימוש בכלים שאינם דמוקרטיים יש לדחות על הסף, ואת זה אינו עושה מי שמתהדר, שהוא בגיניסט, חבר הכנסת הפומפוזי, אופיר אקוניס.
רק עיקרון דמוקרטי
כשאני קורא את הנאום של מנחם בגין אינני רואה את אופיר אקוניס ממשיכו. למורת רוחו של דוד בן-גוריון, מנחם בגין אמר באותו דיון סוער - "אני מציע לכנסת שתקום ועד מקרב חבריה ...ויחד נשב ונדון, כאזרחים וכיהודים, איך לפתור את הבעיה מתוך דאגה כפולה:
ביטחון ושמירת העיקרון של שיווי זכויות לכל האזרחים יהודים כערבים".
אותה הסתה, שניהל הממסד הבן גוריוני נגד מק"י כמפלגה שדואגת לערבים, עשה הפעם בדמגוגיה מבעיתה אותו ממסד כלפי תנועת "החרות".
רק עיקרון דמוקרטי עמד מאחורי התפיסה של מנחם בגין לצאת חוצץ נגד הממשל הצבאי, הגם שבן-גוריון ניצל זאת בציניות פוגענית ש"חרות" ומק"י הם באותה חזית.
לראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, היה קשה לקבל את הטיעון של מנחם בגין -
"...דבק לבנו מימי הרצל, נורדאו וז'בוטינסקי העיקרון המקודש של שוויון זכויות, הלכה למעשה, במדינת היהודים לכל אזרח, ללא הבדל מוצא דת ולאום..." חשוב לציין, שהדיון באותו יום בכנסת הוקדש לפעילות של מדענים גרמנים במצרים, אך היה חשוב למנחם בגין לפתוח את נאומו בסוגיית המדענים, כשהוא מבהיר את יחסו לממשל הצבאי . נאום שהיה מלווה בקריאות ביניים מעליבות, בוטות ומידה רבה של גסות רוח מצד מי שהיה באותם ימים סגן שר הביטחון, ח"כ
שמעון פרס.
אבל כל זה היה בימים לפני שאופיר אקוניס נולד.