מה ג'ורג' אורוול היה אומר

כמה דם ועצבים עלה לברנז'ה הניסיון להיות ממלכתית ולכלול את הימין במחאתה. אבל חגי סגל הזהיר בבדידותו. יאיר לפיד הפתיע עם אמת פשוטה, כשהודה שהוא מרגיש לא במקום משום שאינו רוצה להיות חלק מ"הברנז'ה השמאלנית" שאשמה במה שמתרחש כעת נגדה. "חוויתי זאת כנער בזמן שהיו כנסים כאלה נגד אבי (יוסף לפיד) כשמוּנה למנכ"ל רשות השידור". לדן מרגלית הפריעו קשות מהקהל. נו, הוא הרי שייך לעיתון של האויבים. ונחום ברנע הדמוקרט בחר לצאת עם סימה קדמון הזועמת כשמרגלית דיבר. אתם יודעים, פלורליזם.

כבר כתבתי שלא חוק לשון הרע עמד בבסיס הכינוס, אלא התחושה שממלכת דנמרק עומדת בפני שינוי. השורות עומדות להתרחב. המנחה מוטי קירשנבאום ציטט מ-"1984" של אורוול כפתיח למחאה. אבל אורוול כתב את ספרו על השמאל הקומוניסטי ששלט בהמונים באמצעות משטר שפה ותודעה והשתקת מתנגדיו באמצעות משטרת מחשבות. האם רק לי זה מזכיר את התקשורת הישראלית? קראתם את מוסף הארץ בשבת שעברה? - אורוול קטן עליהם. לא הובא שם אפילו מאמר אחד המצדד בחוק כלשהו מהחוקים שהשמאל נלחם בהם. השתגעתם, שהקוראים שלנו ייחשפו לדברי התועבה והכפירה הללו? עם כל הכבוד לדמוקרטיה ולפלורליזם, יש גבול.

ביקורת עצמית לא הייתה הצד החזק של התקשורת, אבל האטימות וההתנשאות הגיעו לשיאים. ברקאי חזר על השטות לפיה, אלה המתנגדים לו ולחבריו (במילים אחרות: אלה התומכים באיזה מן החוקים המוצעים, כלומר רוב הציבור) - "מימינם רק הקיר". כל המבקרים את הפוליטיזציה החד-צדדית בתוכניתו היומית או בחברות החדשות המסחריות מסתופפים אפוא במקום אחד עם מאיר כהנא... תובנה עמוקה של עיתונאי בכיר (שמשמאלו רק הקיר?)

אילנה דיין הוציאה את המרצע השני מהשק, שעה שחיברה עוד עיקר אמונה של רוב המשתתפים בכינוס: "המתקפה על חופש העיתונות" ו"המתקפה על בית המשפט העליון". אז זהו שלא. בישראל קיים מרחב אינטלקטואלי אדיר החולק באופן ענייני על אסכולת אהרן ברק את ביניש ומבקש לתקן את המצב כדי להחזירו לצניעות שנשיא בית המשפט העליון לשעבר, משה לנדוי ז"ל, כה רצה בה. זאת לא "מתקפה", אלא ויכוח ענייני. כך ביחס לתקשורת.

אילנה דיין צריכה לדאוג שצוות תוכניתה יכלול גם עיתונאים שמרנים. זאת הדרך לתיקון. זוזו קצת הצידה ותנו מקום קטן גם לאלה המייצגים את הרוב בציבור. דומה שלאחר 30 שנה, הבינו בליכוד שאיש לא יפַנה מיוזמתו מקום, לא בתקשורת ולא בבית המשפט. החוקים הללו מבטאים את זעקת הרוב המודר. לא ברקאי ולא דיין בטח שלא ברנע יעזרו לתקן זאת. לכן החקיקה בכנסת.

אחת הטענות המושמעת נגד החוקים היא שהשמאל יעשה בדיוק אותו הדבר כשהוא יהיה בשלטון. לכן הרוב צריך לשמור על זכויות המיעוט. סליחה, האם לא היינו כבר בסרט הזה? הסכם אוסלו, למשל. רוב מקרי הנשען על קולות עריקים שנגנבו ממפלגות ימין, העביר את ההסכם הקריטי היותר לעתידה של ישראל. הבהילות להעברת ההסכם הייתה בעוכרינו, משום שלא התנהל דיון מעמיק בחסרונותיו. והתקשורת? - בתפקידה המסורתי. היא שידרה בעיקר אופוריה והוקיעה את המתנגדים להסכם כפשיסטים ומחרחרי מלחמה. דוגמה נוספת: ההינתקות. שוב רוב מקרי הנשען על קולות גנובים שהתכחשו לרצון הבוחר. והתקשורת? שאלו את אמנון אברמוביץ' והאתרוג.

אבל איך כל זה קשור לכלל החוקים? נא להתייחס לכל חוק בנפרד. מה רע בתיקון לחוק העמותות? תגיד, שאל אותי שר בכיר, איך אתה מסביר את ההתנגדות האוטומטית לחוק, הרי זה הדבר הטבעי ביותר - למנוע התערבות ממשלות זרות בעניינינו? השר הזכיר פרשן משפטי ידוע שלטענתו שיקר ביודעין לקהל מאזיניו באומרו שהחוק יפגע בכל עמותות הסיוע ההומאני, בעוד שהחוק עוסק במפורש בעמותות פוליטיות המתעסקות בעניינים הנמצאים בלב הוויכוח הפוליטי, וגם שם לא מונע תרומות מגופים פרטיים. רק ממשלות. איך זה קשור לימין ושמאל? אה, השמאל הוא היחיד המקבל מימון ממשלתי אירופי. הבנו.

יום חמישי לפני כשבוע. נטישת המתמחים את בתי החולים. רינו צרור מראיין את עו"ד קובי אמסלם המייצג את האוצר. אמסלם: "אי-אפשר לעבור לסדר היום על הפרה המונית של החוק". צרור: "אבל אם זה המוני, כנראה שיש איזושהי בעיה". אמסלם בשלו: "הנטישה ההמונית היא בניגוד לפסק דין". וצרור מתעקש: "אבל אתה לא יכול להישען רק על פסקי דין, אתה רואה את טובי אנשינו - ואני מתכוון לזה: טובי אנשינו - אומרים 'אנחנו לא יכולים בצורה הזאת'! אתה לא יכול לבוא עם פסק דין מול אמירה כזאת!". יפה, הא? העיתונות מגנה על האזרח מול רשויות המדינה. הבה נשווה.

בשעה השנייה עסק צרור בסיפור פינוי המאחזים בגבעת אסף ומגרון. לאולפן הובאה גם "כתבת השטחים" ושניהם לחצו על יועץ שר הביטחון לענייני התיישבות להסביר, מדוע מתעכבים בהריסת בתי המשפחות למרות החלטת בג"ץ. צרור: "תסביר לי, עד לפני שבועיים הבנו שסיכמתם בעניין מאחז אסף (בקיצור, מדוע אתם לא הורסים?)... האם זה (הרס הבתים) יתבצע?... למה אתה מתכוון "בסופו של דבר"... אמרת גם 'עד סוף השנה הזאת'...". וכן הלאה.

הבנתם את השיטה? שום מילה על "טובי אנשינו", על פסק דין יבש מול המציאות המורכבת, על משפחות אידיאליסטיות הנלחצות אל הקיר, שלא לדבר על חשיבות ההתיישבות לעתידנו. צרור גם לא לחץ על היועץ לפתור את הסיפור באופן יצירתי בלי להרוס את הבתים. אחרי זה תיערך מחאה של התקשורת שבו יבכו בכיריה על "סתימת פיות". או יה.

יום חמישי האחרון. שתי הפגנות במרחק פחות מקילומטר. באחת "שלום עכשיו" מפגינה נגד חוק לשון הרע. אגב, ב"ידיעות" כינו זאת הפגנה נגד "חוק ההשתקה", ויפה העירו באתר לאטמה שבאותה מידה אפשר לכנות חוק נגד אונס בשם "חוק ההתנזרות"... במקביל הפגינו חברי "ישראל שלי" מול מצודת זאב בקריאה לראש הממשלה לעצור את שטף המסתננים מאפריקה. לפי ההערכות, בדרום תל אביב נמצאים עשרות אלפי סודנים ואריתראים, והביטחון האישי של התושבים הוותיקים נעלם כמעט לגמרי. כעת, נחשו על מה דיווחו באתרים המרכזיים והודיעו בקולי קולות במהדורות החדשות ואת מה השתיקו? "חוק ההשתקה"...