האם באמת ישנה איזושהי תקווה באופק? כל-כך הרבה מובטלים מאוכזבים וממורמרים, כל-כך הרבה חובבי קונספירציות שרוממות המאבק בגלובליזציה בגרונם. דומה שאם רק נאזין למהדורות החדשות, אם רק נקשיב למומחים ולפרשנים מטעם, רואי השחורות באירופה, בארה"ב ובמזה"ת, לא נוכל לחמוק מהתקווה השוקעת במחוזותינו, התקווה לצדק חברתי.
זה לא משנה מהיכן אתם, עובדים באבטחה ובניקיון או הולכים לעבודה עם עניבה וחיוך מאולץ ומשכורת נחמדה, אתם ה-99 אחוז. זה לא משנה איך קוראים לכם, מה שכן משנה, זה שהמשכורת שלכם עם השנים יורדת בפועל, גם אם אינכם רואים זאת בתלוש. ייקח הזמן שייקח, אבל בסוף, כולכם תבינו, הכוח של הכסף שלכם הולך ופוחת, וגם החסכונות שלכם, אם חסכתם, מוטלים על קרן הצבי.
במשק ריכוזי כמו בישראל, זה בכלל לא משנה, אם תצרכו שמן, מלח, טונה או מטרנה, או אפילו מוצרים "מתקדמים" ומסובכים כמו ביטוח וסלולאר, השיטה היא אותה שיטה. צעד קדימה "לטובת הלקוח", לייצר תחושה של 'ניראות', שלא תחשדו כל הזמן שהמחירים עולים, שכן ישנן הוזלות... ואז לפתע פתאום, עשרה צעדים אחורה, וגל של התייקרויות בענפים השונים ובתירוצים שונים שולח יד לארנקינו ולחסכונותינו.
פרצוף הריכוזיות - בקנטינה דמיינו חיילים טירונים קרביים אחרי מסע אלונקות, דמיינו את אגלי הזיעה במצחם, פעימות נשימתם והיעדר החמצן בגופם וכמיהתם לחטיף טעים, מתוק או מלוח, שירומם את רוחם. כולנו מכירים את "הקנטינה הניידת" המציעה את מרכולתה לחיילים בשטח במחירים הזויים ויקרים, תוך ניצול העובדה שהם רחוקים מאוד ממקום יישוב. נכון, החיילים המיוזעים הצובאים עליה משלמים ביוקר רב עבור החטיף. הם אשמים? לא. זה לא מקרי, זהו פרצופה של הריכוזיות. אנו כחיילים עייפים ושחוקים צובאים על קנטינה נצלנית, הקנטינה היא הכלכלה התאגידית ריכוזית שלנו.
מתחת לפני השטח, גם תעשיית המכירות של הבנקים והתאגידים הריכוזיים כמרקחה. תעשיה המפרנסת עשרות ומאות אלפי משפחות, החל בקופירייטר וצוותי האסטרטגיה וההפקה במדיה המסורתית ובחדשה, ועד סוכן הקצה בטלמרקטינג או בשטח, כמעט כולם הופתעו מעוצמת המחאה. רובם לפחות, רק לאחרונה הבינו שבמונופול ובקרטל זו לא חוכמה להצליח...
הבנתם כמוה כהודאה רטרואקטיבית בכך שעיסוקם הוא סוג של שקר שנועד רק להרדים את הציבור ולתת לו תחושה שיש תחרות ושיש מבצעים. האינטרס העליון שלהם הוא לחבור למאבק בריכוזיות לוותר על היציבות התעסוקתית ולצאת לדרך חדשה בה הם מממשים את עצמם וכישרונם בשוק תחרותי אמיתי. אם יירתמו, יוכלו להצעיד את הכלכלה החופשית של ישראל. האם יעשו זאת? רובם עם משפחות וילדים...
השיבה אל המוסר הזעם הציבורי אדיר, הבית בוער, העלבון בציבור רב. אולם, על פניו רדום. הציבור לומד את שקר התחרותיות. ביום רביעי זה ועדת הריכוזיות תעמוד מול מתקפה חצופה של מומחים 'מטעם' הסבורים שהשקט הנוכחי מעיד על ניצחון - עלינו להיות שם ולא לוותר.
לסיום - אפשר גם להיות אופטימיים, שיח המוסריות חוזר, וגם במדיה המסורתית ישנה הכאה על חטא. לשאול "האם זה מוסרי" היא תחילתו של התיקון הנדרש במשק. המוסריות חזקה מהכל. תאגידים שינסו להתחמק מהשאלה ייעלמו, חד-משמעית! תאגידים ריכוזיים שינסו לטייח ולהסתיר, עד יעבור זעם, לא ישרדו כלכלית, הציבור פשוט לא ייתן להם.
ניגוד עניינים הוא לא מוסרי, כל סוג של ניגוד עניינים בהקשרים תאגידיים אופקיים או רוחביים, או בכל הקשר אחר, ייחשף ויודר מהמרחב הציבורי. הלחץ הציבורי למוסריות ולצמצום מקסימלי של ניגודי העניינים, יוסיף ויתעצם עד לשבירת הריכוזיות. עכשיו, כבר אי-אפשר ללכת לאחור, היינו שם.
סטטיסטיקה מרשימה, המיעוט הדורס, מאה מעל מאה ותמיהה
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
