מסקנות וועדת טרכטנברג הולכות ומתמסמסות מאחר שמגבלות התקציב אינן מאפשרות ליישם את ההמלצות, והאוצר רוצה לשמור על מסגרת התקציב. נשאלת השאלה מדוע ה
ממשלה לא מגדילה את ההכנסות שלה על-ידי העלאת מיסים, כאשר ניתן לגייס מיליונים על-ידי הטלת מיסוי על בעלי ההון שהרוויחו יתר על המידה בשני העשורים האחרונים בגלל הורדות מיסים לא שקולות. במקום להמשיך ולקצץ בתקציבים החברתיים ולהטיל עוד מיסוי עקיף על מעמד הביניים שקורס, המדינה יכולה באמצעות הגדלת המיסוי הישיר לגייס כספים בלי לפגוע בכלכלה ובלי לפגוע בחלשים.
הטלת מיסים ישירים גבוהים יותר על בעלי השכר הגבוהה במשק, הגדלת מס החברות והגדלת מיסי ההון שכוללים גם הגדלת מס על ירושה, ימלאו את הקופה הציבורית והם הדרך היחידה להילחם בפערים החברתיים ובעוני, שפוגעים בחברה ובסוף יפגעו גם בכלכלה הישראלית.
מדיניות אמריקנית מסוכנת
ראש הממשלה ומשרד האוצר נוקטים במדיניות כלכלית שדומה בהרבה מובנים למדיניות האמריקנית הרפובליקנית, והובילה את ארה"ב למשבר הכלכלי הקשה בו היא נמצאת היום. הגרעון של ארה"ב לא נוצר מעצמו והוא תוצר של מדיניות מיסוי עקבית וברורה, שדוגלת בהפחתת המיסים ישירים, בעיקר הפחתה במיסים על בעלי ההון. הנתונים מצביעים על כך שאם ארה"ב הייתה חוזרת למדיניות המיסוי שהייתה שם בשנת 1975 שבה המס על העשירים וההון היה גבוהה יותר (לפני תקופת רייגן שאחראי להורדת המיסוי), אז בטווח של 10 שנים הגירעון של ארה"ב היה יורד בטריליון דולר. החוב הזה שאליו נקלעה ארה"ב שנגרם בחלקו בגלל הורדת מיסים קיצונית, גורם למצב של שיתוק כאשר השלטון הפסיק לספק את השירותים הבסיסיים ביותר לאזרחים.
השלטון האמריקני לא מספק בריאות לאזרחים כאשר למעלה מ-30 מיליון אמריקנים נותרו ללא ביטוח, גם לאחר חוק הבריאות החדש. השלטון הפסיק גם לספק גם צרכים בסיסיים אחרים וניתן לראות שאין תקציב לבניית כבישים ותשתיות, אין תקציב כדי להתמודד עם מדדי העוני שמצביעים על כך שלמעלה מ-20 אחוז מהאזרחים האמריקנים חיים מתחת לקו העוני (ישראל כבר באותו מצב), וחשוב מכל זה אין תקציב כדי לייצר תוכנית כלכלית מקיפה כדי לדחוף את הכלכלה האמריקנית ליציאה מהמשבר. השיקום של הכלכלה האמריקנית לאחר המשבר בשנת 1929 נבע מהיכולת של רוזוולט להשקיע מיליארדים בהנעת הכלכלה מחדש, היום אין לאובמה את היכולת הזאת בגלל לחצים פוליטיים ובגלל הגירעון שנוצר עקב ההנחה במיסוי שנעשתה לבעלי ההון.
כלכלת ישראל - בדרך להתמוטטות?
מדיניות הממשלה מובילה את ישראל בצעדי ענק לאותה התמוטטות, ולכן הדרישה של העם להעלות את המס על בעלי ההון היא לא דרישה פופוליסטית, אלא דרישה פרקטית שתוריד את העול ממעמד הביניים. בשני העשורים האחרונים המדינה נקטה מדיניות מכוונת של הורדת מיסים ישירים (שהם בעיקר מיסים על העשירים), כאשר השיא הגיע בתקציב המדינה של
2009-2010, שבוא המדינה הכריזה "שהיעד המרכזי של התקציב הוא הורדת המס על יחידים וחברות."
המשמעות של הורדת המיסים הישירים על חברות ועל יחידים היא פחות תקציבים חברתיים, פחות עזרה לעניים, פחות בניית תשתיות, פחות בריאות ויותר מיסוי עקיף שפוגע במעמד הביניים. לדוגמה הורדת מס החברות בצורה עקבית פגעה קשה בתקציב המדינה, ולכן אין לממשלה ברירה אלא להעלות את המיסים העקיפים ולפגוע עוד בתקציבים החברתיים. במקום להוריד את המיסוי על חברות ואת המיסוי על ההון (שהם כבר נמוכים מאוד ביחס ל-
OECD), המדינה הייתה צריכה להשתמש בכספים, כדי לצמצם פערים. לדוגמה, בשנת 2011 נגרעו מהקופה הציבורית כ-5.9 מיליארד שקל בגין הקלות במיסוי על שוק ההון, סכום שהיה מספיק לממן ביטוח סעודי לכל הקשישים שחיים בארץ, דבר שהיה מקל על החברה כולה.
המדיניות של הורדת המסים הישירים, שבה תומכים ראש הממשלה והאוצר, הוכחה כפעולה שמגדילה פערים, מגדילה את העוני ובסופו של דבר פוגעת גם בתוצר הלאומי. בדוח של מרכז המידע והכנסת שהוגש לוועדת כספים בשנת 2010 נכתב שהמיסים הישירים בישראל ירדו בעשור האחרון בעשרה אחוזים, והחוקרים טענו שההחלטה של הממשלה (ממשלת נתניהו) להמשיך ולהוריד אותם עלולה להגדיל את אי השוויון, ובסופו של דבר גם לפגוע בכלכלה הישראלית כולה. בהשוואה לממוצע ה-OECD ולאירופה המיסים הישירים הם נמוכים מאוד, ונמצא במחקר קשר הדוק בין הורדת מיסים ישירים להגדלת פערים ולפגיע קשה בחברה ולא פחות חשוב מכך בכלכלה הישראלית.
בסופו של דבר זה יפגע גם בכלכלה
המדיניות הכלכלית של הממשלה בסופו של דבר תפגע גם בכלכלה הישראלית, בדיוק כמו שאותה מדיניות הובילה לקריסה שאנחנו רואים היום בארה"ב. מדיניות כלכלית שמגדילה פערים, ומצמצמת את היכולת של המדינה להשקיע בתשתיות (כי היא פוגעת קשה בתקציב המדינה) היא מדיניות שבסופו של דבר תבריח משקיעים ולא תעודד אותה. כלכלני האוצר תמיד מציינים שמיסוי גבוהה מבריח משקיעים, אבל הם שוכחים להגיד לנו שגם מיסוי נמוך על העשירים ועל חברות יכול לפגוע קשה בכלכלה, עד כדי שיתוק כמו שאנחנו רואים היום בארה"ב.
המשבר הכלכלי הבא כבר פה, כאשר הכלכלנים חוזים שנפילת אירופה תוביל לפיטורים המוניים בישראל ופגיע קשה ביצוא הישראלי. כל מה שאנחנו צריכים לקוות זה שההנחות שעשו הממשלות לבעלי ההון בעשורים האחרונים לא יעלו לכולנו ביוקר?
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
