סיוע צבאי אמריקני למצרים - גול עצמי!

על המגמה הפוליטית במצרים אפשר ללמוד מהישג "האחים המוסלמים" בבחירות הנוכחיות לפרלמנט, ומהעובדה שמיליון מצרים באו לכיכר תח'ריר כדי להפגין נגד מובארק, אבל שני מיליון הגיעו לכיכר - לאחר הדחת מובארק - כדי להאזין לדרשה של השייך קארדאווי, ממנהיגי "האחים המוסלמים". על המגמה הפוליטית במצרים, ובאזור, מלמדות גם תוצאות הבחירות בתוניסיה - המדינה המוסלמית "החילונית" ביותר - שזיכו את המפלגה האיסלאמית ב-40%, פי שניים מהמפלגה החילונית המובילה. המגמה מבטאת את תוצאות המונופול האיסלאמי בן 1,400 שנים על מערכות החינוך והחברה בכל מדינה ערבית.

אספקת מערכות נשק מתוחכמות למצרים, וקיומו של מפעל ליצור הטנק האמריקני "אברמס M1A1" במצרים, פוגעים בביטחון הלאומי של ארה"ב. הם מעצימים משטר בעל ערכים ואינטרסים ארוכי-טווח השונים לחלוטין מאלו של ארה"ב; משטר המתקרב לחמאס ולאירן ומשמש ארץ מקלט לטרוריסטים נוספים. הם מסלימים את מרוץ החימוש באזור, ומזינים את השאיפות האימפריאליסטיות של מצרים בסודן, קרן אפריקה ובחצי האי ערב. הם מקדמים משטר המדכא מיעוט של תשעה מיליון קופטים ומשליט חינוך לשנאה אנטישמי ואנטי-אמריקני.

מצרים אינה זקוקה למערכות הנשק המתוחכמות כדי להילחם בטרור פנימי וגם לא כדי להתגונן בפני לוב וסודן החלשות באופן דרמטי ממצרים. מצרים זקוקה למערכות הנשק המתוחכמות כדי להשיג "איזון אסטרטגי" מול ישראל - שם קוד לעיתוי מתאים לפתיחת מלחמה נגד ישראל. סיוע חוץ צבאי למצרים - במקום סיוע לתשתיות אזרחיות - מתעלם מתקדימים של המציאות הגיאו-אסטרטגית במזרח התיכון.

לדוגמא, מערכות הנשק המתוחכמות האמריקניות שנמכרו לשאח הפרסי לא יכלו למנוע את מהפכת פברואר 1979 שהעלתה לשלטון את משטר חומייני האנטי-אמריקני. הן הפכו את משטר חומייני לאויב מסוכן יותר לארה"ב. שדרוג שדה התעופה הלובי, "ווילוס", לשדה התעופה הצבאי האמריקני הגדול ביותר מחוץ לגבולות ארה"ב - בין השנים 1951 ל-1969 - לא מנע את מהפכת קדאפי. "ווילוס" שנועד לבלום את התפשטות ברה"מ הפך למתקן צבאי ששירת את מדיניות ברה"מ, וקדאפי הפך למוקד טרור אנטי-אמריקני. סיוע צבאי וכלכלי אמריקנים לירדן לא מנעו מהמלך חוסיין לתמוך בפלישת סדאם חוסיין לעירק ב-1990 ולהעמיד את נמל עקבה לרשות עירק האנטי-אמריקנית. כמויות אדירות של מערכות נשק מתוחכמות אמריקניות בסעודיה ובמצרים לא השתתפו במלחמות ארה"ב בעירק ב-1991 וב-2003. ארה"ב נזקקה להקריב אלפי חיילים ומיליארדי דולרים כדי להילחם בעירק ולהבטיח את קיומם של משטרים המשופעים בנשק אמריקני.

הזעזועים הטקטוניים המסעירים את "רחוב הערבי" מדגישים את ארעיות המשטרים הערביים, מדיניותם והסכמיהם. "החורף הערבי" הסוער ממחיש את אופי הבלתי-צפוי, האלים והבוגדני של המדיניות הערבית, ועד כמה מוגבלת יכולת ארה"ב - או כל גורם אחר - להשפיע על מגמות המזרח התיכון.