הדרת נשים, הקצנת החרדים? בעידוד הממשלה

מדינה המנוהלת על-פי צרכים לטווח ארוך, הייתה בוחנת את המצוקות ארוכות הטווח ברמה הכלכלית, ברמה החברתית, ברמת הביטחון האישי, ברמת החינוך, הבריאות, התחבורה ועוד. אף אחד מהקריטריונים של בחינה לטווח ארוך, לא היה מעדיף, תומך ומעודד את האוכלוסיה החרדית להתרבות, להסתגר בשכונות ולהתרחב לתוך ערים מן המניין כאוכלוסיה הומוגנית.

למרות זאת, בשנים האחרונות אנחנו רואים בנייה מסיבית בירושלים, בבית שמש ובערים חדשות הנולדות לטובת האוכלוסיה החרדית. ה"הסכם", כפי שהגדיר זאת ראש עיריית בית שמש, הוא דוגמה למצב בו המדינה פועלת בניגוד לאינטרסים שלה, משרתת אינטרסים צרים משיקולים קואליציוניים. כך גם השקעה באוכלוסיית החרד"לים (חרדים לאומיים) בשטחי יהודה ושומרון חורגת מן האינטרס הלאומי הרחב. השקעה של הון עתק בתעשיית ישיבות ההסדר, הישיבות התיכוניות ועוד ישיבות מסיווגים שונים, חורגת מכל פרופורציה ובלי שליטה ממשלתית. רק המימון ממשלתי. עד כאן אין חדש.

בקיץ האחרון התרחבה המחאה החברתית, ההמונים יצאו לרחובות. מתוך ניסיון להיות ממלכתיים, דובר על הצורך להיטיב עם העם, עם הרוב הדומם. לא דובר על המקורות הכספיים להחזיר לעם את הממשלה. גם ועדת טרכטנברג נגעה בצורך לשלב חרדים במגזר היצרני רק ברמה ההצהרתית. בהמלצותיה, לא נמצאה שורה אחת להפחתת התקצוב העצום המיטיב עם המגזרים החרדיים, מתוך מטרה לשמור על האינטרסים הקואליציוניים. מפה לשם, הרבה לא נותר מטרכטנברג והמלצותיו. מה שנותר הוא התקצוב הקואליציוני.

התחלה וסוף - במדיניות הממשלה

במכתב של בן-גוריון שהתפרסם ברשת החברתית פייסבוק, מ-12.9.1963, הוא מכה על חטא בכך שהסכים לשחרור חרדים משירות צבאי. הוא אומר ש"כל בחור ישיבה בגיל 18 ומעלה שייתפס בהתקהלות בלתי חוקית, בזריקת אבנים, ובהתפרעות נגד אזרחים ושאר מעשי אלימות ובריונות – יגויס מיד לצבא וישרת ככל צעיר בישראל... לא במשרה דתית, אלא כחייל פשוט".

ובכן, המלצתו של בן-גוריון מ-1963 לא קוימה עד ימים אלו. הממשלה מממנת תשלומים לחרדים מכל הסוגים, מממנת את הישיבות, את הבנייה בשכונות חרדיות בערי ישראל ובהתנחלויות, ולא מפעילה את החוק כנגד מפיריה מאוכלוסיות אלו.

הפסקת הדרת הנשים מתחילה במדיניות ממשלתית, באכיפת החוקים, בהפסקת עידוד הילודה והעוני מבחירה, את הפסקת האפליה על-רקע "בא לי" או על כל רקע אחר. את האכיפה של כל אחד מהחוקים המקובלים במדינה מתוקנת. הכל מתחיל ונגמר במדיניות הממשלה.