בבחירות הקרובות אנחנו חייבים לרדת מהעץ עליו אנחנו יושבים, לצאת מתחת לעץ התאנה. וכל מי שחושב שגם הפעם זה לא נוגע לו – שיחליף אפליקציה.
עבדכם הנאמן, שהיה מראשי "מפלגת העריקים" של מערכות הבחירות האחרונות לכנסת, מרגיש כבר באוויר את ריח ההזדמנות שאסור לפספסה. גם אם אצטרף בסבירות גבוהה מאוד לאחד המועמדים ו/או לאחד הקמפיינים של אחת המפלגות שתתמודדנה – אין לי שום כוונה לשכנע אתכם במי לבחור.
כמו במלחמותיי רבות השנים כנגד עוולות הממסד על זרועותיו הרבות, גם כעת אינני שוכח את זכויותינו הבסיסיות (שטרם קרמו עור וחוקה) – ואחת מהן היא החופש.
חופש הביטוי.
כבוד האדם וחירותו. חופש... חופש... חופש... כזה שמעולם לא היה לנו במדינה הכאילו מתהדרת בדמוקרטיה שלה.
יהיה שמח אינני יודע אלו מפלגות תתמודדנה בבחירות הקרובות לכנסת (כי גם בקיימות אני צופה שינויים אפילו מהותיים), אבל אני כן יודע שיהיה שמח. שמח, כי הפעם האוויר רווי מתחים, שאיפות ותקוות - שמעולם לא היו במדינה השסועה, החנוקה והחונקת הזו. שמח, כי כולם מפחדים. הפוליטיקאים הוותיקים משקשקים כי הם מרגישים שכיסא הכבוד והכסף שלהם רועד. כמו המתמודדים החדשים, שלמרות האש הבוערת בעצמותיהם והבורקת בעיניהם, אינם יודעים מה תהא מידת הצלחתם להביא את השינוי אותו הם רוצים לבצע.
אבל עצם השמחה כבר מעליצה אותי ונותנת בי כוח שיוצא רק בעיתות ניצחון. כי הפעם אני צופה ניצחון חד-משמעי, לא בנקודות – אלא בנוק-אאוט.
מהפכה בטוחה כל מי שעיניים בראשו, תיבה חושבת מאחורי פדחתו, ואפילו סוקרים טלפוניים המקשקשים עצמם לדעת מבוקר עד ליל במישוש ליבם של המסוקרים, יודע – שהפעם תהא מהפכה. מי יתהפך? מי יהפוך? מה יתהפך? על מי יתהפך? כל השאלות הלגיטימיות הללו יישארו הפיכות עד לסיומה של המהפכה, עם ספירת כל הקולות, כולל אלו של הימאים בלב ים – ולא שאנחנו לא נהא בליבה של סערה גם כן.
אתם יודעים מה? אינני יכול לנבא בדיוק מה יהיו ממדי המהפכה בבחירות הקרובות, אבל אני כן יודע לנסח עצמי ב-מה היא אינה מהפכה?!
אהוד ברק ברשימת הליכוד - אינה מהפכה.
שאול מופז בראש קדימה - אינה מהפכה.
אריה דרעי בראש שס חדשה – אינה מהפכה. להעביר את גורמי ההקפאה העמוקה בה שרויה המדינה כבר יותר מדי זמן ממדף אחד לאחר באותו מקפיא של 120 מעלות במינוס תרתי משמע – אינה מהפכה.
הנה אני רואה את תחילתו של הגיחוך בפניהם של הליכודניקים: "צא וראה שהליכוד מוביל בגדול בסקרים" אומרים לי. "וואלה?", אני כאילו מתפלא עימם בצוותא, "אתם חותמים לי היום שעד הבחירות המאוד לא צפויות הקרובות, תישאר תמונת הסקרים הזו המנציחה את הליכוד במרום מושבו כשהוא רואה את כל האחרים כחגבים? הבטוחים אתם שזו תהא המפה גם אחרי הבחירות שיתקיימו לא לפני כעוד שנה? בטוחים?!". הרבה מאוד רעש נשמע בעבר השני של הקו, וכנראה שלא מעט כיסאות חורקים שם באי-נוחות ובדאגה.
נראה שהפעם איש לא יישאר אדיש, שהרי כל הרקיחה הזו מיועדת אך ורק למען עצמנו. לו היו בעבר בחירות הוגנות עם איזושהי תקווה – לבטח אחוז ההצבעה לא היה נשאר קרוב ל-60% (שגם שם אחוז ההוזים לשינוי בכל בחירות לא היה מועט עקב מטאורים חדשים כאלה ואחרים) – אז מישהו חושב שהפעם זה יהיה... כרגיל?! אני מהמר ב-100% שהפעם לא יהיו אלה בחירות רגילות, אלא בחירות כמו שמהפכה יודעת לנהל תהפוכותיה, וכשהיא משקפת נאמנה את מאוויי העם.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
