|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מדוע רוב העם מניח לקיצונים לטלטל את כולנו מוויכוח לסערה ומעימות להתנגשות? איפה כל שוחרי השלום ואוהבי האדם?
|
|
לעשות קודם-כול שלום בבית [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
מה מדאיג אתכם יותר, האיום האירני, הסכסוך עם הערבים, או הקרע הפנימי בין חלקי העם היהודי? - סקרים הוכיחו שהציבור הרחב מודאג מהאיום החיצוני פחות מהקרע הפנימי. רוב הציבור חושש מאוד מהמתיחות הגואה בין הקבוצות שבתוכנו, שעלולה לגרום להתפוררות העם ואף חלילה למלחמת אחים.
חשש זה משותף לימניים ולשמאלנים, לדתיים וללא-דתיים, לאשכנזים ולספרדים, לעולים ולוותיקים. הכול מסכימים כי הגבהת חומות האיבה בין חלקי העם היא הסכנה החמורה ביותר העומדת לפנינו.
היונים נהפכים לניצים
אך מה קורה בפועל? מול הסכנה החמורה פחות מושקעים מאמצים אדירים, בניסיון להשיג שלום ולהפחית את האיבה. יש המוכנים לוותר על לב-ליבה של ארצנו, לקרוע נתחים מארץ התנ"ך, ובלבד להשיג שלום עם הערבים. הם אומרים ושרים וחולמים שלום. הם מוכנים לשבת ולשוחח עם מחבלים שידיהם מגואלות בדם נשים וילדים, למען המטרה הנעלה של השלום.
בה-בשעה, מול הסכנה החמורה והגדולה יותר, של המלחמה הפנימית, הננו עדים לחרחור מלחמה, לליבוי יצרים, להחרפת ההתבטאויות ולצחצוח חרבות. כל הססמאות והמילים היפות על שלום נעלמות לגמרי בכל הקשור לבית פנימה.
כאשר יו"ר הרשות הפלשתינית נועד ומצטלם עם רוצחת של נער תמים, אומרים אצלנו שצריך להוסיף ולדבר שלום, כי שלום עושים עם אויבים; אבל כאשר יהודי חרדי עושה מעשה קיצוני, פוצחת כל המקהלה בהסתה מתוזמנת נגד כל הציבור החרדי.
מי שדוגלים בפשרה עם הערבים, ודוחים בהינף-יד את האזהרות מפני כניעה לוויתורים העלולים לגרור לחצים לעוד ויתורים - נעשים ניצים קיצוניים בכל הקשור לחזית הפנימית. כאן אסור לעשות שום ויתור, אפילו הקל שבקלים, ואין להתפשר אפילו על דקויות, ועל כל עניין פעוט חייבים להרעיש את אמות הסיפים.
פשוט לשבת ולדבר.
אי-אפשר להבין את השאננות של ראשי הציבור לנוכח ההידרדרות החמורה. מדוע אינם מתעשתים ואינם משקיעים את כל כוחם ומרצם במאמץ להביא שלום בתוכנו פנימה?! מדוע רוב העם מניח לקיצונים לטלטל את כולנו מוויכוח לסערה ומעימות להתנגשות? איפה שוחרי השלום ואוהבי האדם, שמוכנים לנסוע לעזה ולקהיר, אבל נרתעים מקפיצה קטנה לירושלים ולבני-ברק?!
שוחרי השלום, המבקשים להבטיח לילדיהם חיי שלווה ושקט, שוכחים שהאסונות הגדולים ביותר פקדו אותנו דווקא בגלל התפוררות פנימית. לולא שנאת-החינם ופירוד הלבבות בימי הבית השני, היינו עומדים אפילו מול האימפריה הרומאית. החורבן בא משום שאנחנו במו-ידינו פוררנו את עצמנו והחלשנו את כוחנו.
חייבת לקום תנועת שלום גדולה, שבה יהיו שותפים כל שוחרי השלום האמיתיים, כדי לעשות קודם-כול שלום בבית. זאת יהיה אפשר להשיג גם בלי לחץ של הקוורטט, בלי להרוס מאחזים ובלי להקפיא שום בנייה. צריך רק לשבת ולדבר.
|
|
המאמר מתפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' לשבת הקרובה
|
|
| תאריך:
|
11/01/2012
|
|
|
עודכן:
|
11/01/2012
|
|
מנחם ברוד
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מקס פאואר
|
12/01/12 10:10
|
|
|
על-פי פרסומים לא זרים, הערוץ שאתה עובד בו, בצרות גדולות. יש כמה סיבות, הציבור נחשף לשתיים. מי שהקשיב לך (ולחבריך) שמע, שנתניהו הוא הסיבה הראשית, ומי שהקשיב לאחרים הבין, שבעלי הערוץ שהפסידו מאות מיליונים, הגיעו למסקנה שתחושת הכוח בהחזקת הערוץ, לא מפצה על ההפסדים הכבדים. על זה צריך להוסיף את החוב בסך עשרות מיליוני שקלים לציבור. יש עוד סיבות...
|
|
|
|
|
לזאת קוראים "מהומה על לא מאומה. קשה להאמין כיצד בפרקי זמן כל כך קצרים - בהיסטוריה של המדינה הזו, מופיעים "מטאוריטים" מלאכותיים ומתנפצים בקול דממה דקה והציבור לא רק שלא לומד לקח אלא אף מוחא כפיים אל עבר כל אשלייה "מטאוריטית חדשה ומלאכותית.
|
|
|
|
|
מחול השדים שהובילה התקשורת הקנויה לאחרונה (בכיכובו של הסמול המצטמק שאוחז בקרנות המזבח במועצה של לשכת עורכי הדין) - הביא להקפאתו של החוק אשר נועד להסדרת בחירתם של נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים! אלא שעיכובה זו אך לטובה היא, מפני שלראש היהודי יש יופי של פטנטים ופתרונות יצירתיים להציע לעם היושב בציון! ובמקום שני הקומיסרים מלחכי הפנכה חאלד זועבי ובן ארי - הרי אנו דורשים לצרף (במקומם) לוועדה לבחירת שופטים לאלתר שמונה (8) אנשי ציבור חדשים עצמאיים ואותנטיים (במיוחד אנשי חינוך, וכאלה שאין פרנסתם תלויה במערכת המשפט).
|
|
|
|
|
מפתח הזהב נמצא בידי שני עמים. הישראלים והפלשתינים. בשיחות ירדן נפגשים עו"ד יצחק מולכו ועמיתו סאיב עריקאת, לשיחות בפעם ה-1,000. בבואם לחשוב על מוצא ממעגל הדמים הבלתי פוסק הזה, של מנהיגים גדולים (שהם מנצחים קטנים), המובילים עמים של מונהגים קטנים (שהם המפסידים הגדולים), יטיבו להיזכר בדמות של "שלום עליכם", מוטל בן פייסי החזן, ובפיו מפתח הזהב לפתרון הסכסוך
|
|
|
|
|
ב-2 במאי 1957, מת ג'וזף מקארתי והוא בן 49 בלבד. במשך עשור שלם, שירת מקארתי נאמנה את המדינה שבה נולד ושמטעמה שימש סנאטור, ויסקונסין. הוא היה עורך דין במקצועו, שירת בצבא האמריקני במלחמת העולם השנייה ושנה לאחר תום המלחמה, נבחר לסנאט האמריקני. למעשה, מעטים יודעים כי עד 1950, היה מקארתי סנאטור אלמוני למדי. באותה שנה, עורר סערה באמריקה, כשטען שיש בידיו רשימה של חברי המפלגה הקומוניסטית האמריקנית ומרגלים למען ברית המועצות, המועסקים במחלקת המדינה. מקארתי מעולם לא הציג את הרשימה הזו, אולם בשנים שלאחר מכך, לא נח ועקב אחר קומוניסטים, אוהדי בריה"מ ומי שנחשדו כמרגלים, בכל גזרה מגזרות הפעילות הציבורית האמריקנית: הממשל של הנשיא טרומן, מחלקת המדינה, צבא ארה"ב ואפילו תחנת הרדיו "קול אמריקה". יחסיו המתוחים עם הצבא, השליכו על יחסיו עם הסנאט: ב-2 בדצמבר 1954, ננקטו נגדו סנקציות שכל תכליתן להשתיקו. מקארתי, שראה כיצד מפעל חייו יורד לטמיון, מצא נחמה בטיפה המרה. הוא מת מצהבת, שכנראה הוחרפה עוד יותר מצריכת האלכוהול המוגברת שלו.
|
|
|
|
|
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
