מקום של כבוד ברשימה השחורה

קבלתי בהפתעה רבה את ההודעה הטלפונית, מידידי שאני נמצא במקום של כבוד ברשימה שחורה של אנשי אקדמיה באתר העונה לשם Israel-Academia monitor.

הרשימה השחורה כוללת כשמונה מאות אקדמאים, העובדים באוניברסיטאות ובמכללות, המהווים לדידם של מחברי הרשימות אנשים מסוכנים לציבור בחברה הישראלית. האתר מוניטור האקדמיה הישראלית רואה כמטרה "לחשוף אקדמאים ישראלים, המנצלים לרעה את החופש האקדמי כדי לפעול למען שלילת זכותה של ישראל כמדינה יהודית".

הופתעתי, כי אני כבר שנים רבות גמלאי. אומנם, עבדתי כעשרים שנה במכללה אקדמית בתל חי, אך עבודתי התמקדה רק בהכנת מאות תלמידים לבחינות בגרות בתנ"ך, בספרות ובלשון עברית. מדובר בתלמידים, שהחיים גרמו לכך, שבהיותם תלמידים בבתי ספר תיכוניים מצאו עצמם מחוץ לכותלי בית הספר.

היה זה פרויקט נפלא, שראשיתו ביוזמה חברתית יפה של התנועה הקיבוצית ושל מכללת תל חי. ליתר דיוק היה זה "שיגעון" חייו של איש אחד, אדם יקר, מולה שפכנר ז"ל, איש קיבוץ שמיר. מאחורי הקלעים של ימי הבראשית של הפרויקט סייעה בידיו בצנעה, רעייתו שוריקה, הצנחנית שחזרה משם, עת חברותיה חנה סנש וחביבה רייק לא חזרו.

במרוצת השנים הצטרפו לפרויקט, שיזמה התנועה הקיבוצית גם משרד הביטחון, הסוכנות היהודית ומשרד החינוך , שיחד חברו כדי לאפשר למאות תלמידים מכל רחבי הארץ ללמוד בתנאי פנימייה ולקבל תעודת בגרות .

אודה, שעובדת קיומה של רשימה כזאת מצמררת אותי. זה מזכיר לי תקופות אפלות ממקומות אחרים. אך יחד עם זאת אני מלא גאווה, שאני נמצא ברשימה של אנשי רוח שפויים, הלוחמים לכינונה של חברה דמוקרטית בישראל.