גזענות זה שמו של הילד

גזענות זה שמו של הילד, הילד הזה גדל לתפארת בכנסת ישראל בישיבות המליאה ובישיבות וועדותיה. הילד שגדל כבר עומד ברשות עצמו, שהולכת ונראית יותר מופקרת.

הילד הגזען, שגדל לנגד עינינו בשנים האחרונות, משלב מנות גדושות של יהירות. הגזען שגדל בכנסת ישראל אינו מוכן לקבל, שיעז ב"חוצפתו" יושב-ראש ישיבה בכנסת ישראל, חבר כנסת ערבי, להשמיע הערה לחבר כנסת יהודי, שאין להשתמש במילה כֵּנֶה, כי עברית תקינה מחייבת לומר כֵּן וְלֹא כֵּנֶה.

במקום לומר תודה ליושב הראש על הערתו, באופן לא ברור נורו מדוכן הנואמים בליסטראות של יהירות ולעג לעבר יושב-ראש ישיבה, רק משום שהוא ערבי. להודות בטעות, לומר תודה למי שהעיר, זה כבר לא יעמוד במבחן היהירות הגזענית.

מי שנחלץ לסייע לשמור על כבודה של השפה העברית היה במקרה חבר כנסת ערבי. מי שירה בליסטראות של יהירות והתנשאות גזענית נגדו היה חבר כנסת יהודי, שבאווילותו חש נפגע, שערבי יתקנו בכל הקשור לשפה העברית.

חבר הכנסת כמאל שמעא, יושב-ראש וועדת הכלכלה, מתראיין בתוכנית הבוקר בערוץ 10 ואומר לאורלי וגיא מרוז ומכריז: "שהוא מעדיף את אחמד טיבי בכנסת ישראל מאשר יסתובב לנו ברמאללה". זו פטרונות אווילית מצמררת מהולה במנות גדושות של גזענות לשמה מטבלת באמירות של "אחריות לבטחון המדינה".

חבר הכנסת דנון מופיע בערוץ הכנסת ,ערב פתיחת מושב החורף , ומתנסח תוך הפגנת גילויי שביעות רצון מעצמו - "אני החלטתי , שבמושב הזה של הכנסת סוף-סוף לשים על הַכַּוֶּנֶת כמה חברי כנסת ערבים, לא את כולם". ואני מבקש מהר "להודות" לחבר הכנסת דנון על "נדיבותו".

הפעם הגזענות של חבר הכנסת דני דנון מהולה במנות גדושות של התרת דמם של האחרים , כי מה יכול להשתמע מהשימוש במילה כַּוֶּנֶת . וזאת כשמדובר באחת השפות העשירות בעולם , מכל האפשרויות הלשוניות המרובות מצא דני דנון את רק את המשמעות שבמילה כַּוֶּנֶת.

בקרית מלאכי משתוללת גזענות נגד קהילה של אנשים קשי יום, שהגיעה אלינו לארץ ישראל אחרי הליכה ונדודים של מאות ולעתים אלפי ק"מ ברגל במקומות צחיחים, גנבו גבולות, סיכנו את חייהם. וועדת החינוך בראשות אלכס מילר החליטה, שהנושא הדחוף ביותר לדון בו, ונמצא בדרגת דחיפות עליונה, זה דווקא איך להגיב לכתובתם של תלמידים, שביום חופשי מלימודים לפני למעלה מחודש נסעו להפגנה, שיזמה האגודה לזכויות האזרח .... כי הם ערבים. ו"החמוּר" ביותר שמתוך אחריות הצטרפו גם מורים ומנהל בית הספר בכפרם.

הדיון הזה בוועדת החינוך היה מלווה בגילויי גזענות וליבוי מנות גדושות של שנאה כלפי המיעוט הערבי, ועם מנה עוד יותר גדושה של התעלמות מגזענות נגד בני עדה נפלאה, העדה של יוצאי אתיופיה, שבאה לבנות חיים חדשים בארץ אליה היא נכספת.

נושאים בוערים של בני העדה האתיופית לא מצאו עניין בסדר היום של וועדת החינוך המנוהלת בפרחחות. כאמור , בדחיפות עליונה עלה לדיון הוקעת יוזמה של שיעור באזרחות בכפר ערבי תלמידים והפיכתו למופת של אלימות מצד חברת ועדת החינוך, וזאת במתן שיעור ודוגמה איך יש ליישב חילוקי דעות בחברה הישראלית.

גזענות כלפי אתיופים זה לא מענינו של אלכס מילר, האחראי לסדר היום של וועדת החינוך של הכנסת. אך גזענות בוטה כלפי תלמידים ערבים ומוריהם זה כן עומד בראש סדר היום.

הוועדה המתאימה לכך - וועדת קליטה ועליה - לא מצאה לנכון להקדיש ביוזמתה דיון בטענות, שיש לקהילה על אופן קליטתם בארץ ועל תחושות קשות של גזענות שהם חשים. ליושב-ראש הוועדה , דני דנון , יש שפע של יוזמות השכם וערב, אך הפעם הוא לא מצא לנכון להיות היוזם.

וכשהתכנסה הוועדה לאחר דרישות חוזרות ונשנות של נציגי ציבור , יוצאי אתיופיה , הם זכו למנות גדושות של ממטרי זעם גזעניים. נאמר להם, ש"עליכם ללמוד להגיד את המילה תודה". זה מה שהיה לוועדת הקליטה והעלייה לומר לסיכום הדיון. והפעם האמירה הגזענית קיבלה חותמת של אמירה בדרג מיניסטריאלי, שרת העלייה והקליטה.

הפעם לגזענות נוספו מנות גדושות של פטרונות ועליונות לגבי קהילה, שיכולה לתת שיעור מאלף לכל אחד מחברי הוועדה במהדורה החדשה של יציאת מצריים, המהדורה של המאה העשרים.

למתיה הרבים במדבריות אפריקה לא ירד מלאך מהשמים במאה העשרים כמו שנחלץ לדור יוצאי מצרים באלפיים לפני הספירה. אך מי שירד אליהם במאה העשרים ואחת זו פטרונות גזענית בוועדת העלייה והקליטה .

כבר אמרתי, ואני חוזר ואומר, גזענות כלפי ערבים אינה נעצרת שם. היא ממשיכה לזרוע את תאיה הסרטניים, והפעם הם כהי העור, אזרחי מדינת ישראל, יוצאי אתיופיה וילדיהם, שכבר נולדו כאן, במדינת ישראל.