"מפלרטטים" עם מלחמה

המסרים המלחמתיים של חברי ממשלה כנגד אירן פוגעים קשה בכוח ההרתעה של ישראל, בתדמית של ישראל כמדינה שוחרת שלום, ועלולים אף לדרדר אותנו גם למלחמה שבה אף אחד לא באמת חפץ. המנהיגים שלנו נגררים לפופוליזם תקשורתי, ובמקום לשמור על גורם ההפתעה שסייע לנו במלחמות קודמות הם משחררים אמירות מאיימות נגד אירן, שעלולות לגרר אותנו למלחמה וגם לפגוע ביתרון ההפתעה בעימות.

המסרים המאיימים האלה לא תורמים בכלום לכוח ההרתעה שלנו, והעובדה שישראל מאיימת כבר חודשים רבים על אירן ולבסוף נכנעת ללחץ הבינלאומי ולא תוקפת, רק מחלישה את ההרתעה שלנו, שמבוססת הרבה על הגיבוי מהעולם המערבי. מעבר לפגיעה בכוח ההרתעה והסכנה של היגררות למלחמה, מסרים אלה פוגעים גם בתדמית שלנו בקרב מדינות המערב, ומציגים אותנו כמחרחרי מלחמה. מנהיגי המדינה חייבים להפסיק עם הפופוליזם האירני, ולפני שהם מתבטאים בסוגיה הזאת הם חייבים לקחת בחשבון את ההשפעה של אמירותיהם על כוח ההרתעה של המדינה, על האופן שאמירות אלה נתפסות בעולם, ועל ההשפעה שיש לאמירות אלה על בטחון המדינה.

לתאם מסרים עם המערב

ישראל חייבת את התמיכה של ארה"ב והעולם המערבי בסוגיה האירנית, והעובדה שארה"ב שמובילה את המערב בנושא האירני מפיצה מסרים של "תסכול" מישראל, פוגעת קשה בכוח ההרתעה שלנו וביכולת לרסן את אירן. מעבר לכך שבין ממשל אובמה לממשלת ישראל יש קרע אידיאולוגי מיותר, חשוב שכולנו נזכור שכרגע ארה"ב מתנגדת בתוקף למתקפה באירן. הממשל של אובמה מביעה את ההתנגדות הזאת גם בצורה מפורשת על-ידי העברת מסרים ישירים לישראל, וגם בצורה עקיפה באמצעות מסרים שמועברים בתקשורת האמריקנית והישראלית.

במאמרים שפורסמו לאחרונה בניו-יורק טיימס, על-ידי כתבים שנחשבים מקורבים לממשל אובמה, נשמעה התנגדות מפורשת כלפי מתקפה ישראלית באירן ואפילו איומים מפורשים כלפינו, כשנכתב שמתקפה ישראלית נגד אירן תפגע ביחסי ישראל ארה"ב, ועלולה לגרום לכך שארה"ב לא תסייע לישראל במקרה של מתקפת נגד אירנית.

החשיפה התקשורתית הזאת של חוסר ההסכמה בין ישראל לעולם המערבי, פוגעת קשה מאוד בביטחון ישראל ובכוח ההרתעה שלנו כלפי העולם הערבי, ולכן לא ברור מה התועלת של המסרים התקיפים שמפיצה ישראל. אם הכוונה היא להרתיעה את האויב, אז חשוב לזכור שהרתעה מבוססת גם על היכולת לקבל תמיכה מבעלי ברית, ולכן מסרים שגורמים לחשיפתם של אי ההסכמות בינינו לבעלי בריתנו רק פוגעים בהרתעה שלנו ומסיגים את התוצאה ההפוכה מזאת שלשמם הם נאמרו.

להיזהר מדילמת ביטחון

מעבר לפגיע בכוח ההרתעה שלנו המסרים המאיימים המוגזמים כלפי אירן עלולים גם לגרום לדילמת ביטחון באירן, ולכן לכך שהיא תיזום מתקפת פתע נגד ישראל. מלחמה נגד אירן תהיה הרסנית לאזור כולו, ולכן המטרה שלנו היא לגרום לאירנים לזנוח את תוכנית הגרעין, מבלי להיגרר למלחמה אזורית. בצדק ישראל וארה"ב הדגישו פעמים רבות שכל האופציות על השולחן ושהן לא יסכימו להתחמשות גרעינית של אירן, אבל צריך באותה נשימה לזכור שאם האיומים שלנו כלפי אירן ימשכו ולא יתאפשר למשטר האירני "לרדת מהעץ" שעליו הוא טיפס בצורה מכובדת, אז המשטר האירני עלול להדחק לפינה שממנה המוצא היחידי הוא מתקפה על ישראל.

מלחמת העולם הראשונה היא הדוגמה הקלאסית למצב בו אף אחד לא רצה מלחמה, אבל ההתבטאויות של המדינאים וההתחמשות המאסיבית גרמו לדילמת ביטחון, שבסוף הובילה מנהיגים לחשוב שאין ברירה אלא לצאת למלחמה. אף אחד מאתנו לא רוצה שתפרוץ מלחמה אזורית שתגבה אלפי הרוגים, רק בגלל התבטאויות לוחמניות חסרות אחריות של מנהיגים. ישראל לכן צריכה להתכונן למלחמה, אבל היא צריכה גם להיזהר מהתבטאויות מיותרות שעלולות להוביל את הצד השני לחשוב שאין לו ברירה, אלא לצאת למלחמה.

לשדר מסרים של הרגעה

זה חשוב שישראל הביעה את הנחישות שלה למנוע מאירן נשק גרעיני בכל האמצעים שעומדים לרשותה, אבל זה לא פחות חשוב שנביעה את הנכונות שלנו להיאבק למען השלום. ישראל צריכה לשדר יותר מסרים של שלום הן לידידות שלנו בעולם והן לעם האירני, כאשר מסרים אלה צריכים לכלול גם מסרים מרגיעים כלפי החברה הבינלאומית, וגם מסרים של שלום לאירנים.

ישראל צריכה להבהיר הן לאירן והן לקהילה הבינלאומית שהיא מעוניינת בשלום ובשיפור היחסים עם המשטר האירני, ושאין סתירה בין החתירה הבלתי מתפשרת שלנו לשלום עם שכנינו לבין הנחישות שלנו למנוע מאירן נשק גרעיני. המסר הברור שצריך לצאת הוא שישראל תהיה הראשונה שתושיט יד לאירן במידה והיא תוותר על הנשק הגרעיני ועל האמירות המלחמתיות של מנהגיה.

לתת למערב להכתיב את הטון

העולם המערבי עדיין לא מוכן לתקוף את אירן, וישראל חייבת לזכור שמלחמה מול אירן ללא תמיכה של העולם יכולה להיות הרסנית גם מבחינה צבאית וגם מבחינה מדינית. "הפלירטוט" הזה שמנהלים מקבלי ההחלטות בישראל עם מתקפה באירן הוא לכן מסוכן מאוד, כי הוא גם פוגע בתמיכה הבינלאומית בישראל, גם פוגע בכוח ההרתעה, וגם מגדיל את הסיכוי להתדרדרות למלחמה. ישראל חייבת לשתוק עד לרגע האמת, שבו העולם יחליט שאין ברירה ושאירן חצתה את הקו שממנו כבר אין חזרה.