הצורך במינוי גוף חיצוני שיבקר את הפרקליטות ויהווה כתובת לתלונות הציבור נגדה, מתחזק דווקא לנוכח מקרא הדוח של האגף לביקורת פנימית ופניות הציבור במשרד המשפטים לשנת 2010. הסיבה העיקרית: המספר האפסי של התלונות שלדעת משרד המשפטים היו מוצדקות.
מנהלת האגף, רו"ח איריס פרידמן, פרסמה (יום ד', 8.2.12) את הדוח, ונניח בצד את השאלה מדוע דוח לסיכום 2010 מתפרסם 14 חודשים לאחר סיומה של אותה שנה. לא נעסוק גם ביתר יחידות המשרד המטופלות בו; תוכלו לקרוא זאת בקובץ המצורף. נתמקד בגוף החשוב ביותר הפועל במסגרת משרד המשפטים: פרקליטות המדינה ופרקליטויות המחוזות.
בשנת 2010 טיפל האגף של פרידמן ב-94 תלונות נגד הפרקליטות ומצא רק ארבע מהן כמוצדקות - דהיינו: 4.3%. לשם השוואה, בדקנו את דוח נציב תלונות הציבור (
מבקר המדינה) לאותה שנה. שם נמסר על 80 תלונות שטופלו ועל כך ש-6 מתוכן נמצאו מוצדקות - 7.5%. כלומר: כאשר משרד המשפטים הוא הבודק את הפרקליטות, שיעור התלונות המוצדקות הוא פחות מ-60% מאשר בבדיקה בידי גורם חיצוני. השיעור הזה מאלף עוד יותר לנוכח העובדה, שככלל - פרידמן דווקא מוצאת יותר תלונות מוצדקות מאשר מבקר המדינה (8% לעומת 5.5%). אבל דווקא בפרקליטות, פתאום הכל בסדר.
דומה שאפילו פרידמן לא ממש גאה בתוצאה הזו. עמוד 19 של הדוח כולל טבלה "המתייחסת לאחוז התלונות המוצדקות והמוצדקות חלקית מכלל התלונות שהוגשו ליחידה". הטבלה מראה, כי 10%-35% מהתלונות כלפי יחידות שונות במשרד המשפטים נמצאו מוצדקות. אבל הפרקליטות - הפלא ופלא - נעדרת מן הטבלה. הטאבו, הכנ"ר, רשם החברות, רשם העמותות, הסיוע המשפטי - כולם נמצאים; הפרקליטות, הגוף החשוב ביותר, איננו.
צפצוף על הביקורת הפנימית ותלונות לא-מהותיות פרידמן מביאה בדוח שתיים מהתלונות שנמצאו מוצדקות, והנה הראשונה כלשונה: "
רקע: הפונה, חברה, שהייתה תחת חקירה של הרשות לניירות ערך, מלינה על כך כי תיקים שנלקחו ממשרדה והועברו לפרקליטות לא הוחזרו לה מהפרקליטות למרות הזמן הרב שעבר.
הטיפול: התלונה הועברה לבירור מול פרקליטות המדינה.
תוצאות הטיפול: ביחידה התקבלה הודעת הפרקליטות כי בין זמן הפנייה לתאריך המענה ליחידה (כ-3.5 חודשים) הוחזרו הקלסרים נשוא התלונה".
הנה הקטע השני: "
רקע: הפונה, עו"ד במקצועו, מלין על כך כי ניסיונותיו ליצור קשר עם עו"ד מהפרקליטות אינם מצליחים למרות שנמסר לו כי היא נמצאת.
הטיפול: הפניה הופנתה לעו"ד נשוא התלונה על-מנת שתיצור קשר עם המלין.
תוצאות הטיפול: יחידת פניות הציבור קבלה הודעה בו-זמנית הן מהפרקליטה והן מעוה"ד הפונה כי נוצר קשר ועניין פנייתו של עוה"ד טופל".
מה אנחנו למדים מהסיפורים הללו? שני דברים.
הראשון: הפרקליטות די מצפצפת על הביקורת הפנימית. עובדה שנדרשו לה שלושה וחצי חודשים כדי לענות על תלונה פשוטה וברורה, עליה ניתן לענות תוך שלוש וחצי דקות. דבר זה לבדו מרמז, עד כמה יש צורך בגורם חיצוני, עצמאי ובעל סמכויות; לכל הפחות, הפרקליטות תואיל בטובה לענות לו בפרק זמן סביר.
השני: אלו התלונות שנמצאו מוצדקות, בנושאים טכניים לגמרי. האם תלונות מהותיות - על התארכות הליכים, על טעויות בשיקול דעת, על יחס בלתי נאות - בכלל מוגשות למשרד המשפטים? אם כן, האם הן נבדקות כיאות? ההיגיון אומר, שפרידמן בחרה להציג לציבור את התלונות שנראו לה המהותיות ביותר - ואבוי לנו אם אלו אכן היו המהותיות ביותר. זה מלמד או על טיוח או על חוסר אמון מצידו של הציבור, ובכל מקרה - שוב מוכיח שיש צורך דחוף בגוף ביקורת חיצוני.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
