|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"ללכת להפגנה או לא ללכת להפגנה? טוב, לקודמות לא יכולתי ללכת, אז לפחות להפגנת המיליון. למה? כי אולי הפעם זה באמת ישנה" ● אלו המחשבות שרצו אצלי בראש לפני שהחלטתי ללכת לבדי להפגנת המיליון בקיץ האחרון
|
|
הפגנה עוצמתית ביותר [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
איך זה להיות חלק ממחאה המונית
|
|
|
|
| מהר מאוד מצאתי את עצמי צועדת בדרך לכיכר המדינה את כל התהלוכה הזו. לא הרגשתי לבד, כי ההמון הזה היה מאוחד. מסביב זה היה פשוט אחד הדברים הכי עוצמתיים שראיתי: אי-אפשר לזוז מרוב המון שנוהר לכיוון כיכר המדינה בקריאות של "צדק חברתי". הרגשתי שזה כל-כך מיוחד להיות חלק מדבר כזה | |
|
|
|
|
|
|
מאז ומתמיד, עוד מימי תנועת הנוער, לא הייתי מאמינה גדולה בהפגנות. הסיבה לחוסר האמונה שלי בהפגנות היא שקשה להאמין שהן יכולות להוביל לשינוי משמעותי. כששוב ושוב משדרים לנו שזה לא בידיים שלנו, שיש בעלי הון שמזיזים את הכל שם למעלה וגם לממשלה יש את האינטרסים שלה. לעומתי, המון אנשים עד היום עוד מאמינים בכוחה של ההפגנה - הכוח שיש לקבוצה של אנשים שמחליטים להתאגד יחד ולדרוש את מה שמגיע להם או לחבריהם.
אז למה בכל זאת ללכת להפגנה?
אולי כי עדיין נשאר גץ של אמונה בשינוי. האווירה של כל מחאת האוהלים גרמה להרגיש שהפעם זה אחרת. ההרגשה שקורה פה משהו גדול! אז אני אקח בזה חלק!
החוויה שלי מההפגנה הייתה בעלת רגשות מעורבים. מצד אחד חוויתי כמה דברים ממש מיוחדים: הלכתי לבד, כמו שכבר שציינתי, אבל מהר מאוד לא הרגשתי ככה. כבר באוטובוס שמעתי אנשים שמדברים על ההפגנה והם גם בדרך לשם, אנשים מבוגרים, ועוד אנשים שמתלבטים אם ללכת בכלל, ומהר מאוד מצאתי את עצמי צועדת בדרך לכיכר המדינה את כל התהלוכה הזו עם בחור שבא גם הוא לבדו. לא הרגשתי לבד, כי ההמון הזה היה מאוחד.
מסביב זה היה פשוט אחד הדברים הכי עוצמתיים שראיתי: אי-אפשר לזוז מרוב המון שנוהר לכיוון כיכר המדינה בקריאות של "צדק חברתי" וים של יצירתיות בשלטים ובמיצגים שצצים מהבתים התל אביביים. הרגשתי שזה כל-כך מיוחד להיות חלק מדבר כזה.
הימים שאחרי המחאה והחשש הגדול
ואז הגענו לכיכר המדינה, ושם הרגשתי ממש אחרת. המון נאומים מלאי פאתוס וקריאות המון תומכות ומריעות להם. אבל פתאום הרגשתי מנותקת מכל זה ונהיה לי ממש עצוב. חשבתי לעצמי: הנה זה תכף נגמר. ואז מה? מה קורה עכשיו? איך זה ישנה?
עכשיו, בערך חצי שנה אחרי המחאה החברתית הגדולה של הקיץ, אני מסיימת סמסטר ראשון בלימודים לעבודה סוציאלית ושואלת: האם משהו באמת השתנה מאז? האם זה הכלי שאני אשתמש בו כשארצה להנהיג מהלכים לשינוי מדיניות? והאם בכלל יכול להיות שינוי?
החשש מהדעיכה של המאבק הגדול בקיץ מחלחל לאיטו כל החורף. אנשים כמוני, שציפו לתוצאות גדולות, שניסו להאמין שוב שנשאר לנו עוד מקום להשפיע ולשנות, מתחילים לשאול המון שאלות ולהטיל ספק.
בלימודיי הבנתי שגם כעובדת סוציאלית צריך המון אמונה בשינוי, ובעיקר צריך להבין ששינוי זה תהליך. אני רוצה להמשיך להאמין בשינוי. גם אתם, האנשים שיצאו לרחובות לפני חצי שנה, וגם אתם שישבתם בבית, תמשיכו להאמין במה שמגיע לנו. בעבודה רבה, בסבלנות ובאמונה רבה בצדקת הדרך שלנו וביכולתנו לשנות יורגש שהכוח עבר לידיים שלנו.
|
|
הכותבת היא סטודנטית לתואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן.
|
|
| תאריך:
|
10/02/2012
|
|
|
עודכן:
|
12/02/2012
|
|
מיכל יעקובי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אחד שמבין
|
25/02/12 02:42
|
|
|
בטקס מרגש ומכובד, באתר האנדרטות "החץ השחור" - הוסר הלוט מעל אבן עליה חקוקים 52 שמות בעלי עיטורי הגבורה וציוני השבח מבין לוחמי הצנחנים, על מעשי גבורותיהם בפעולות התגמול ובמבצע קדש במהלך העשור הראשון למדינת ישראל.
|
|
|
|
|
מי שרוצה לראות איך ייראה השלום עם הפלשתינים - לא פוליטית, אלא כלכלית-תרבותית-לשונית - ייסע לכרמיאל ויראה. מדובר בעיר יפה, איכותית מבחינת נוף ואוויר, מתוחזקת ומנוהלת היטב, שלווה, נוחה ונקייה שבה גרים בלי לחץ כ-45 אלף נפש, ובהם גם משפחות ערביות צעירות מן הכפרים הגדולים שמצפון לכביש עכו-עמיעד. העיר יושבת על אדמות שהכפרים הללו טוענים לבעלות עליהן. בשנות ה-60', לקראת הקמת כרמיאל, היו כאן מאבקים יהודים-ערביים חריפים על הפקעת הקרקע, כאשר בראש המחנה הערבי נראו אז גם דמויות כמו אורי אבנרי ואורי דייויס שנזכרו במאמרי הקודם ב"מראה" ("רק אורי אבנרי יודע מיהו באמת").
|
|
|
|
|
מזה דורות, נמצאות מדינות במזרח התיכון "על הכוונת" של מדינות המערב של אירופה, ארה"ב וקנדה. הקולוניליזם של המאות הקודמות שהתבטא בכיבוש, בשליטה ובניצול אוצרות הטבע, התחלף במאה ה-20 בהגמוניה פוליטית, בפטרונות ביטחונית ובתמיכה בתאבי בצע מושחתים. בעשרים השנים האחרונות התפתחה צורה חדשה של השפעה מערבית על מדינות המזה"ת באמצעות "ארגוני חברה אזרחית" - עמותות ואגודות שהוקמו במימון מערבי כדי לקדם את השפעתן של מדינות המערב בארצות המזרח.
|
|
|
|
|
הנושא העיקרי בפרשת השבוע יִתְרוֹ, הוא מתן תורה במעמד הר סיני וכמובן, עשרת הדיברות ששמענו באותו מעמד. אלא שאל החלק הזה אנחנו מגיעים רק לאחר שקוראים על אודות האירוע שקדם לו [שמות י"ח]: [א] וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי-הוֹצִיא ה' אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. [ה] וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ--אֶל-מֹשֶׁה: אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר הָאֱלֹקִים. עצם העובדה שהתורה מספרת לנו באריכות על הגעתו של יתרו אל מחנה ישראל עם כל הפרטים הנלווים לכך, אומרת דָּרְשֵׁנִי, שהרי התורה אינה מאריכה בפרטים על אודות אירועים שונים אלא אם כן מסתתרים בפרטים רמזים רעיוניים/חינוכיים חשובים ביותר עבורנו. וכמובן, רמזים שהם נצחיים ועכשוויים כמו שהתורה היא נצחית ועכשווית תמיד.
|
|
|
|
|
המשטרה הודיעה שתבחן את ה"בעיה" שנוצרה לה עם כשלון פיילוט מצלמות המהירות החדשות. המצלמות הנפיקו עד כה... רק 17 דוחות. המשטרה לא אוהבת את התפוקה הזו.
|
|
|
|
|
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
