חלוקה מחוזית

סוריה מחולקת ל-14 מחוזות אדמיניסטרטיביים, המשקפים את החלוקה הדמוגרפית של האוכלוסיה.

העלאווים במערב: במחוזות לטקיה וטרטוס - הרי אנצאריה, ההרים שהעלאווים חיו בהם כאלף שנה; הכורדים בצפון: במחוז חסכה; הדרוזים בדרום: במחוז סווידא - הר הדרוזים (ג'בל אלדרוז); הבדווים במזרח: במחוז דיר א-זור; מחוז חלבּ נמצא בצפון המדינה ומחוז דמשק, הכולל את מחוז העיר דמשק והמחוז הכפרי שסביבה - בדרומה.

בעקבות קריסתו של השלטון המרכזי, עשויה סוריה להתפצל על-פי עדותיה, וחלוקה זו תהיה דומה למדי למפת החלוקה האדמיניסטרטיבית: שישה מחוזות עיקריים, ואילו שאר המחוזות יהיו עצמאיים או אוטונומיים גם הם, או שכל אחד מהם יצטרף, כולו או חלקו, לאחד המחוזות שהוזכרו לעיל, וחלק אחר ישמרו על קשר פדרטיבי כלשהו.

הדרוזים בדרך לעצמאות

מול הגולן נמצא כיום מחוז קוניטרה. ייתכן שמחוז זה יתאחד עם מחוזות דרעא ודמשק, ומול ישראל תהיה מדינה שמרכזה העיר דמשק. ספק רב אם מחוז סווידא הדרוזי יצטרף אליה, שכן סביר להניח שהדרוזים יכריזו על עצמאות. ב-1925, כאשר נודע להם שהמנדט הצרפתי מתכוון להכניסם למסגרת המדינה הסורית, הם פתחו במרד שנמשך כמה חודשים, בהנהגתו של סולטן באשא אלאטרש, שפסלו מפאר את הכיכרות בכפרי הדרוזים כשהוא רכוב על סוס אציל וחרבו שלופה בידו, ותמונתו תלויה על הקיר בכל בית דרוזי.

העלאווים מתחמשים

בסוריה חיים כשני מיליון עלאווים, המהווים 10 אחוזים מאזרחי המדינה. מקום מושבם המסורתי הוא הרי אנצאריה - המשכם הטופוגרפי של הגליל הישראלי והרי לבנון. בהרים אלה מתגוררים בעיקר מיעוטים דתיים ועדתיים: דרוזים, נוצרים, עלאווים ושיעים, כי היות שהרוב המוסלמי הסוני של האזור רדף אותם, ההרים היקנו למיעוטים אלה מסתור ומחסה: במערות שבהרים קל להתחבא, קשה להניע צבא גדול, וקל לתושבי המקום לחסום דרכים בדרדור סלעים ועצים.

העלאווים, הנחשבים כופרים באיסלאם, נרדפו עד צוואר, עד שנגאלו ממצבם העלוב על-ידי המנדט הצרפתי שחימש אותם, צייד אותם ומינה אותם לחיילים וקצינים. לאחר מהפכת הבעת' ב-1963, ובעיקר מאז שצלאח ג'דיד תפס את השלטון ב-1966, עברו עלאווים רבים להתגורר בערים - בחלב, בחומס, בחמאה ובעיקר בדמשק - ובהן הם גרים בשכונות משלהם.

בעקבות הנפילה הצפויה של השלטון העלאווי הם ייאלצו לברוח משכונותיהם, בשל שנאתם של המוסלמים אליהם ורצונם לנקום בעלאווים על עשרות שנות דיכוי שהתגבר בשנה האחרונה לממדים נוראים. חלקם יברח לחו"ל, ורובם יברחו להרי אנצאריה, שבהם התגוררו בעבר. בשבועות האחרונים מזרים המשטר בסוריה להרי אנצאריה כמויות גדולות של נשק ותחמושת, כדי להתבצר בהרים אלו לאחר המנוסה הגדולה.

הכורדים בדרך לאיחוד

מקום מושבם המסורתי של הכורדים הוא אזור חסכה שבצפון סוריה, אך לאורך השנים היגרו רבים מהם לערים, בעיקר לחלבּ ודמשק.

היחסים ביניהם ובין הערבים מבוססים על שנאה הדדית. הכורדים חולקו לארבע מדינות: טורקיה, סוריה, עירק ואירן. בעירק הם עצמאיים כמעט לחלוטין, בעוד שבסוריה הם מדוכאים, בעיקר מאז שהוקמה סוריה ב-1943. לרובם אין אזרחות, ולכן אינם יכולים לזכות במשרות ממשלתיות, ואינם זכאים לשירותי בריאות וחינוך. השלטון אינו מכיר בלשונם ובתרבותם, וכל הישגיהם לאורך השנים הם תוצאה של הפגנות שחלקן היה אלים, ושל "קניית" חסדו של השלטון.

הכורדים בסוריה כבר מריחים את ריח החירות מהשלטון הערבי, והם מקיימים מגעים עם אחיהם בעירק המסייעים להם בדרכם לעצמאות.