הטור של פריצי

שר הבריאות יעקב ליצמן (שנקרא סגן שר כי המפלגה החרדית שלו לא מכירה עדין במדינת ישראל הציונית ולא יושבת בממשלותיה) יצא מהאולם בעת שמקהלת ילדות עלתה לשיר וחזר לטקס בתום השירה.

זו זכותו. כשם שצמחוני רשאי שלא לאכול בשר רק כי כל האחרים נוגסים, מותר לשר ליצמן לשמור על עקרונותיו ואורחות חייו ולא להקשיב לנשים, שרות או מדברות או לוחשות. מה שירצה.
אבל באותה מידה מותר לנו, מי שמכירים בכך שגם נשים הן בני אדם עם מוח ואישיות ורצונות וקריירה, לשמור על עקרונותינו שלנו. ולכן חובה עלינו, כאנשי עקרונות, להקפיד מעכשיו שאנשים כמו ליצמן לא יתמנו יותר לנהל מערכות ציבוריות בישראל, ולמנוע כל אפשרות שהשקפת עולמם הפרימיטיבית תעצב דברים במדינה הזו. לכל אחד מותר לשמור על עקרונותיו. גם לנו.
מומלץ לביצוע בבחירות הקרובות. זה הרבה יותר קל ממה שאתם מאמינים. תהיו ברורים, תהיו חדים, אז המסר יעבור.

סיפור קטן שלא עשה כותרות ולא עורר מחשבה: משאית ועליה 70 עגלים שהובאו מאוסטרליה עשתה דרכה מאילת למשק ברמת הגולן. בצומת הלידו שבצפון ים המלח עצר הנהג לנוח, ואז ניגש אליו אדם ובאיום אקדח הורה לו לנסוע לרמאללה, שם עוכב הנהג בזמן שהעגלים נפרקו לבתי מטבחיים מקומיים. לנהגי נתיבי איילון והסביבה מגיע הסבר: הכביש בין ים המלח למעלה אדומים ורמאללה פתוח לכל ומשמש בערבוביה רכבים ישראלים ופלשתינים גם יחד.
הנהג שוחרר אחרי כמה שעות. משאיתו נמצאה אח"כ נטושה בשכם. שווי העגלים שנעלמו הוא חצי מיליון שקלים. מכה יפה. למה צריך לשדוד בנק כשאפשר לשדוד בשר? אבל מי צריך לחטוף נהג משאית כשאפשר לחטוף חייל?

דורית ביניש מסיימת תפקידה בבית המשפט העליון וטוענת שלא חלה ירידה באמון הציבור במערכת. לדבריה: "אם לשפוט לפי מספר האנשים שפונים לבית המשפט, אז זה לא נקרא ירידה באימון הציבור".

אין כמו הביטוי הזה בכדי להמחיש עד כמה גדול הפער בין היושבת על הדוכן לבין יושבי הספסלים. הציבור הולך לבית המשפט לפעמים כי אין לו ברירה, ולפעמים כי כדאי לנסות. מערכת המשפט שלנו איבדה מזמן כל מימד של יציבות והפכה לקרקס של הזדמנויות והרפתקאות, עד שגם מי שיודע שכל טיעוניו הם הבל וחסרי בסיס, מניח ויודע שהוא עוד יכול לזכות. לעולם אי-אפשר לדעת לאיזה שופט תגיע, מה תהייה לדעתו ההלכה היומית התורנית, ומה יתחשק לו לעשות.

וזה לפני שדיברנו על הנכונות להקשבה ולימוד החומר. תוספו לזה עודף עורכי דין שמחפשים פרנסה, שופטים שחוששים להכריע ומדינה שממילא כלום לא נאכף בה, גם לא פסקי דין, ותבינו למה כולם הולכים לבית המשפט.

ישנן מדינות שבהן לא הולכים לשם סתם כי החוק ברור ובית המשפט המקומי ייצמד אליו. פה כל שופט עושה כראות עיניו, ממציא פרוצדורות משלו, פרשנויות משלו, ואם בא לו - אז הוא גם מבטל את החוק. רק לפני כ-4 שנים החליט שופט שלום בת"א להכריז על חוק כנסת מסוים כבטל. מה יש ? אסור לו?

לא רק ביניש אשמה בזאת, אבל היה טוב אם מישהו היה מציע לה שלא לחזור על האמירה הזו בטקס הפרידה שלה. מישהו עוד עלול להשיב לה שיש גם המון אנשים שהולכים למכוני ליווי וזה לא מוכיח כלום. כי לפעמים הולכים לשם בגלל הצורך, ולפעמים בשביל השעשוע, אבל לעולם לא בגלל האמון ובטח שלא בגלל הכבוד.

היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות חלוקים בשאלה מה תהיינה סמכויות מבקר הפרקליטות, זה שימונה כתחליף לדרישה המקורית להקים יחידה לחקירת תלונות על הפרקליטים.

על הצורך להקים יחידה שתבדוק את התנהגות ומעשי אנשי הפרקליטות יש כבר הסכמה לאומית. החשיפות והגילויים על התנהלות הפרקליטות ובכיריה דיברו בעד עצמם ועשו פעולתם, עד שחלק מהציבור כבר לא מבין היום מה בדיוק ההבדל בין משפחות הפשע למשפחת הפרקליטות.

הבעיה שמשפחת פשע מבינה מתי חובה עליה לקבל את הדין, והפרקליטות לא. לכן היא נלחמת בשיניים נגד כל הצעה או רעיון שיתקיים פיקוח על אנשיה. ובצדק מבחינתה. אילו הייתה קיימת ביקורת כזו בעשור האחרון, יתכן וכמה פרקליטים עובדי מדינה היו מגיעים בעצמם לספסל הנאשמים. לכן הם לא יתנו לאיש להתקרב למשרדיהם ולמעשיהם, והם מצליחים. הדרישה לקיים ביקורת סורסה לחלוטין ולא נשאר ממנה כלום.

אז לא רק שלא תוקם יחידה לחקירת תלונות על הפרקליטות, אלא שכדי שהציבור ירגע וירדם, הוצע בפרקליטות שהם ימנו איזה "מבקר פנימי" שיהיה כפוף למשרד המשפטים עצמו (קרי: לאותם אנשי הפרקליטות שאותם הוא אמור לבדוק). לא רק זו, אלא שמוצע שלא תהיה לו סמכויות לבדוק מעשים שעושים פרקליטים בתיקים שבטיפולם. אז מה כן? הוא יוכל לקיים "ביקורת כללית על מדיניות הפרקליטות ויעילות עבודתה".

אני לא צוחק עליכם. זה הם שצוחקים עליכם. אנשי היועץ המשפטי לממשלה, שהם בעצם אנשי פרקליטות המדינה הם שמנהלים מו"מ מול אנשי הפרקליטות בשאלה מה תהיינה סמכויות המבקר הזה. זה כמו שהסיקריקים של בית שמש ינהלו מו"מ מול אנשי נטורי קרתא בשאלת מעמדן של הנשים בישראל. שם הויכוח היחיד יהיה בסוגיה אם הנשים תדרשנה ללכת על המדרכה הנפרדת עם רעלה או שביס. כאן המחלוקת היחידה שבין אנשי הפרקליטות לאנשי היועץ המשפטי לממשלה היא האם הביקורת על מעשי הפרקליטות תהייה סתם אחיזת עיניים, או שגם ישתינו לציבור על הראש בגלוי.

ההונאה ברורה. הכנסת נרדמת וציבור עומד לאבד את הצ'אנס להתחיל לנקות את הפרקליטות ולקבל בעתיד מערכת שמירת חוק הגונה. שלטון החוק במדינת ישראל שוב הובס ע"י הפרקליטות. ותודו שלפחות בעניין הזה הם מקצוענים עם קבלות.