זיכרון שמאלני - יש דבר כזה

בסוף המאמר היה כתוב: "פרופסור יחיעם ויץ, החוג להיסטוריה באוניברסיטת חיפה". גם פרופסור וגם היסטוריון. מאחד כזה ניתן היה לצפות שיכתוב שורות אמת. תחת הכותרת, "השתמטות החרדים: בגין שחרר, נתניהו פחד" (ynet ,23.2.12), מגולל הפרופסור להיסטוריה את השתלשלות התופעה שבעיני, הכי מחליאה בחברה הישראלית: ההשתמטות.

כמו רוב השמאלנים, הוא ממקד את חיציו האדומים לחרדים, מה שמחשיד אותו באופן מיידי בתרגום זדוני של מציאות מגוונת. רק החרדים לא "עושים צבא"? שמעון פרס חרדי? זאת לא דליה איציק שהשתמטה משירות צבאי בתירוץ שהיא "דתייה"?

המזימה והאשמת היריבים

ואם לא הבנתם עם מי יש לכם עסק - הכותרת שכתב מלשינה על מזימתו: הפרופסור ויץ רוצה שתכיילו את זעמכם לשניים: מנחם בגין ובנימין נתניהו, אותו הוא מאשים בפחדנות. את חלקם של מנהיגי המחנה ממנו יצא בתופעת ההשתמטות, הוא מקטין או מתעלם. הוא מזכיר לנו שהראשון לפתוח את הדלת להשתמטות חרדים, היה דוד בן-גוריון. תזכורת פרווה. בשם היושרה האינטלקטואלית, היה צריך להגדיר את פתיחת הדלת להשתמטות בצמד המילים: "החטא הקדמון". מכאן הכל התגלגל.

ההשתמטות משירות צבאי, לא ממש מקוממת את פרופסור ויץ. מה שמעניין אותו זה להאשים יריבים. ומה עם האמת? הוא, כמו רבים במחנהו, מכירים אמת אחת - זאת הרשומה על פתק מאחורי פרגוד הקלפי. ואם אמת אחרת נכנסת לו לפריים, הוא דורש ממנה לשרת את אותה אמת הרשומה בפתק.

ועדת טל הוקמה ב-1999, הוא כתב. מדוע לא קראנו מההיסטוריון את העובדה הפשוטה: שהוועדה הוקמה על-ידי אהוד ברק, שהפר התחייבות לבוחרים על "גיוס חובה לכווולם".

אחרי פרסום המלצות "ועדת טל" חשו מנהיגי המאבק בהשתמטות מרומים. אהוד ברק שיקר לנו, אמרו בועז נול ואיתי בן-חורין. שר המשפטים דאז, יוסי ביילין, הסביר להם שגיוס חרדים יצליח אם ייעשה בהדרגה. המציאות הוכיחה את ההפך.

הם לא תיקנו את העוול

יו"ר האופוזיציה דאז, אריאל שרון, תקף בחמת זעם את ברק בגין המלצות ועדת טל. זה לא הפריע לו לאמץ והאריך את תקופת היישום. היה עסוק (בקדנציה הראשונה) במלחמה בטרור ובריסוק הכלכלה. בקדנציה השנייה, תופעת ההשתמטות הייתה זניחה ביחס למימוש הפנטזיה האולטימטיבית של התקשורת - עקירת אלפי יהודים מביתם.

אחריו אולמרט. גם הוא היה יכול לתקן את העוול, אלא שהיה עסוק בשתי מלחמות. בסיוטי הלילה שלו, הופיעו משפחות החטופים (שליט, רגב וגולדווסר), השופט וינוגרד, מני מזוז, והירשזון שאיים להלשין. הסיוטים והשלדים בארונו הדריכו אותו להאריך את תוקפו של דוח ועדת טל. וכל זה, מתחת החוטם הנשרי של ציפורה לבני.

כשמדובר בהשתמטות, אני מאשים את התקשורת. היא הייתה חייבת להוקיע באופן עקרוני את התופעה, ולייצר אווירת עוינות כלפי כל המשתמטים - בלי יוצא מהכלל - ערבים, חילונים ובמיוחד אותם אמנים מפורסמים המשמשים מודל חיקוי. הבעיה מתחילה מהשיניים הסלקטיביות של כלבי השמירה והיסטוריונים שרואים את המציאות במשקפיים אדומים.

הלכתי לארכיון ודליתי כמה קטעים רלוונטיים. שופופו...