בשבוע שעבר הוכרז שמו של חתן פרס ישראל לספרות - הסופר בן ה- 87, נתן שחם. היום (26.2.12) הוכרז שמו של חתן פרס ישראל לתקשורת - העיתונאי
יעקב אחימאיר, בן ה- 74. שניהם עדיין פעילים בתחומים הרלוונטיים. נתן שחם זכה לפרס על היותו "מן הבולטים בין סופרי דור תש"ח" ויעקב אחימאיר זכה בפרס משום "סגנונו העיתונאי נטול הפניות, האמין, מהעמיק ורחב האופקים. סגנון ששימש השראה ומופת לדורות של עיתונאים." בתהליך בחירת חתני וכלות פרס ישראל עוסק הסרט הישראלי "הערת שוליים".
לסרט יש ערך בשני מובנים
במישור הדימוי שלהם, חתני פרסי ישראל לשנת 2012 ובשנים הבאות (והקודמות) הופכים בחסות הסרט לקרייריסטים, תככנים, אנשי ריב ומדון וכיוצא באלו ומצטיירים לא רק כיוצרים מצטיינים בתחומם. אחרים הופכים בחסותו לפשרנים ורגישים. שכן, הסרט עוסק באנשי אקדמיה, ומתמקד בשני פרופסורים שעוסקים בתחום היהדות ועלילתו חושפת דרמות ותהליכים בלתי מוכרים למרבית הציבור, מהמתרחש מאחורי הקלעים של בחירת הזוכים בפרס.
במישור המהות שהסרט מבקש לשדר, אחת התרומות החשובות שלו הוא ההדגש שעולה ממנו. הסרט מעלה לקדמת הבמה את השאלה, מה היו נימוקי ועדת הפרס? בשונה מפרס האוסקר, המעניק פרסים על המשחק, הצילומים ועוד, שבהם הצטיינו הסרטים, הלשון שנוקטת ועדת הפרס כשהיא מנמקת במה הצטיינו ומה תרמו הזוכים חייבת להבהיר לכולנו במה הצטיינה עבודתם של החתנים וכלות הפרס. הוועדה חייבת להסביר בשפה ברורה מה תרמו אותם זוכים לתרבות, לתחומי יידע שונים ולהוויה הישראלית.
הציבור והסרט ברור לי שמרבית הציבור שאינו חשוף בדרך כלל לתהליכים של קידום על בסיס מחקר באקדמיה למד מהסרט דבר אחד או שניים על המתח, המאבקים, ההתכתשויות בעבודה האקדמית והשלכותיהם על משפחות החוקרים. אך כאמור, הנקודה שהסרט מנסה להבליט, ומקווה להבהיר לצופיו היא שוועדת הפרס חייבת לנמק את בחירתה בזוכי הפרס. ובמישור הספרות - יספיק אם ניזכר בהתכתשויות שהתחוללו סביב הענקת פרס ספיר לאלון חילו על ספרו "אחוזת דז'אני". האם הציבור התעניין בנימוקי ועדת הפרס? האם הציבור זוכר מה קבעה ועדת הפרס לגבי תרומתו של אלון חילו לספרות ולהוויה הישראלית? ראוי אם כן לציין את תרומתו של הסרט "הערת שוליים" בהקשר זה. הסרט אכן שם דגש רב על נימוקי ועדת הפרס המבהירים על שום מה היא מעניקה את הפרס למועמדים אלו ולא לאחרים.
מנימוקי ועדת פרס ישראל 2012 אסיים בעניין המהותי העולה מהסרט "הערת שוליים", שהוא החשוב יותר בעיני. נימוקי ועדת הפרס. להלן אביא נקודות עיקריות מתוך הנימוקים לגבי שתי הזכיות, של העיתונאי, יעקב אחימאיר ושל הסופר נתן שחם:
א - מנימוקי ועדת פרס ישראל על החלטתה להעניק את פרס ישראל לתקשורת ליעקב אחימאיר: "יעקב אחימאיר מעמודי התווך של השידור הציבורי מזה כחמישה עשורים. נמנה עם מייסדי הטלוויזיה בישראל. עיתונאי במובן הקלאסי. עשה שורה של תפקידים: כתב, עורך, מגיש, שליח בחו"ל, פרשן, פובליציסט ודוקומנטר. אחימאיר הקפיד בעבודתו על הפרדה מוחלטת בין דעות ועובדות. סגנונו העיתונאי נטול פניות, אמין, מעמיק ורחב אופקים. סגנון זה שימש השראה ומופת לדורות של עיתונאים." כמי שצפו בסרט "הערת שוליים" או שמעו עליו, תשומת לבנו לנימוקי הוועדה תנחה אותנו לקראת קריאה ביקורתית וצריכה ביקורתית של העיתונות בישראל.
ב-מנימוקי ועדת הפרס על החלטתה להעניק את פרס ישראל לספרות לנתן שחם: "כתיבתו מצטיינת בתבונה, ברגש, בדמיון ובמבע רהוט הנשען על כל רובדי הלשון העברית, הוא יודע לשרטט ביד אמונה דמויות טיפוסיות וכן דמויות ייחודיות מן המציאות הישראלית, בעיקר אנשים שעיסוקם באומנות - באמנות הכתיבה, העיתונאות, הטלוויזיה, המוזיקה ועוד. ספריו עתירי רעיונות והוא יודע לתת לרעיונותיו ביטוי בהיר ומרתק".
אין ספק שנימוקים אלו מקבלים משמעות ויזכו לתשומת לב של חובבי הספרות, כי לפי "הערת שוליים" אלו הם הקריטריונים לספרות טובה. חשוב שנדע לתת תשומת לב לנימוקי ועדת הפרס ונבין מה משמעותם בהוויה הישראלית משום שהם-הם מוקד הזכייה בפרס.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
