ילקוט הכזבים

המיתוס והשעון

בשבוע שעבר הונהג שעון קיץ. דומני כי מעֵבר לוויכוחים הפוליטיים לגבי נחיצותו ותקופת תחולתו, הגיעה השעה לנפץ שני מיתוסים לגבי חשיבותו בתחום החיסכון באנרגיה וצמצום תאונות דרכים.

נכון ששעון הקיץ חוסך חשמל בתאורה, בגלל ניצול מירבי של שעות האור. אולם בו-זמנית הוא דורש יותר זמן מזגן, שיָקר יותר מעלוּת התאורה, בגלל שהוּת מוגברת בעבודה ובבית בעיצומו של חום היום.

גם הטענה ששעון הקיץ מצמצם את הקטל בדרכים היא מיתוס מופרך. עובדה היא שחודשי יולי -אוגוסט בשנים האחרונות היו מוּעדים לתאונות. אומנם יש שאוהבים אותו, מסיבות אישיות ומשפחתיות, ויש שלא, אך הגיעה השעה שלא לתרגם פוליטיקה לשפה מדעית כביכול.

איפה הדוגמה האישית?

הציבור הישראלי נושא בנטל משבר הגז, בדמות עליית תעריפים דרמטית בשיעור של 24%, שחלה לאחרונה במחירי החשמל. ואילו החברה ממשיכה לגזור את גזירותיה על הציבור, ובכללן הקריאה לחיסכון בחשמל, ממרומי מגדל השן שלה, מבלי שהיא נוקפת אצבע במגרשה הביתי המשומן, ושותפה בנטל הציבורי הכבד. לא חל כל קיצוץ, חלילה, בשכר עובדיה, שהוא מן הגבוהים במשק, ולא בעֲלוּת חשמל חינם המקודש, שהוא פי שלושה מהצריכה הממוצעת במשק. ועוד לא אמרנו מילה על הפנסיה לנֶצח לעובדים לדורותיהם, ועל העדר ההתייעלות (כן, בזכות המונופול), שכבר הפכו לסמליה המסחריים של החברה.

האם זו הדוגמה האישית של החברה ללקוחותיה?

הירשזון כמשל

הירשזון, והפעם ג'וניור ברק, כמשל, לקלוּת הבלתי נסבלת של הענישה על עבירות תנועה. איך זה שהחוק איפשר לו לנהוג, למרות שצבר ברקורד שלו, כאיש צעיר, 25 (!) עבירות ובכללן שִכרות? מדוע רשיונו לא נשלל לצמיתות, ובכך הייתה נמנעת הפעם התאונה המחרידה בגין שכרותו, לאחר שאיבד שליטה על אופנועו, שגרמה לפציעתה האנושה של הצעירה שישבה מאחוריו?

מדוע הוא נעצר וצפוי למאסר רק בעקבות התאונה, ולא על הנהיגה הקודמת בשכרות בפרט, ועל עבירות התעבורה הרבות בכלל? מדוע בתרבות ה'סמוֹך' הישראלית תמיד מחכים לאסון שיקרה? יש רק לקוות שהפעם הירשזון ייענש בחומרה, עונש שלא יבייש את החוק, וישמש מודל להרתעה לנהגים אחרים.

לתשומת לב שר התחבורה, ישראל כץ.

זו לא יוקרה?

האם דירה תמורת 9 מיליון שקלים אינה נחשבת דירת יוקרה? עם כל הכבוד אפוא לשר הביטחון, אהוד ברק, שקנה דירה כמעט בשליש משוויה של דירתו הקודמת במגדלי אקירוב שמכר, עדיין במחיר זה מדובר בדירת יוקרה, והוא רק החליף אפוא (יותר) יוקרה ב(פחות) יוקרה.

אז איך זה שבחדשות אמרו שכבוד השר הסתפק הפעם בדירה צנועה?

שתי ציפורים

דחיית בית הדין הבינלאומי בהאג את התביעה הפלשתינית נגד פשעי מלחמה, במבצע 'עופרת יצוקה' חשובה לא רק לגופה. מעֵבר לכך יש כאן אי הכרה משפטית בינלאומית במדינה פלשתינית, כעילה לדחייה. זאת אחרי שנכשל הניסיון של אבו מאזן, יו"ר הרשות הפלשתינית, להכרה דיפלומטית במדינה באו"ם, ושל הנשיא האמריקני ברק אובמה. על כך כבר נֶאמר, הראיס קיבל שתי ציפורים במכה אחת.

עם זאת, חבל שהתביעה לא הופרכה מיסודה, וחשפה את 'ילקוט הכזבים' של הרשות ושנאתה נגד ישראל. במקום זאת בית הדין, כצפוי, לא חסך ביקורת מצה"ל.

מפלגות לאומניות

לנוכח הקו הפרו- פלשתיני והאנטי - ישראלי של המפלגות הערביות, שבא לידי ביטוי בין היתר בהשתתפותן בועידות ערביות ובפעילוּת נגד ישראל, נשאלת השאלה איך לא פסלו אותן עד היום.

יש לזכור, כי הן אפילו לא מייצגות בכלל את המגזר הערבי בארץ, אלא בעיקר את האינטרס הפלשתיני. מדוע אפוא הן אינן הולכות לעזה להיות חברים בפרלמנט של אבו מאזן? איך זה שפסלו את תנועת כהנא הפטריוטית, ואותן עדיין לא?

יתר על כן, לנוכח פעילותן הדלה של המפלגות הערביות עבור ערביי ישראל השאלה המתבקשת היא, איך זה שהם בוחרים בהן? והתשובה דומני היא או שהן מלעיטות את התושבים הערבים שוב ושוב בהבטחות שוא, ויותר מכך שההצבעה עבורן מצביעה על התגברות הקו הלאומני בקרב ערביי ישראל, וזו עוד סיבה לשלילתן.

מי ירים את הכפפה מקרב חברי הכנסת?

הר הבית בידינו?

בניגוד לקריאתו המיתולוגית של האלוף מוטה גור 'הר הבית בידֵינו', נראה כי ממשלת ישראל טעתה בכך שמסרה את השליטה הבלעדית על האתר בידי הווקאף, ומאז המוסלמים רואים את עצמם בעלי הבית על האתר.

דומה הדבר לאותו הולך רגל עני שביקש מהעגלון העשיר להרכיבו על סוסו. אולם מאז שאותו עגלון נדיב מסר בידו את המושכות, והושיבו בראש הסוס, הכריז העני קבל עם ועדה שהסוס שלו, וגרש את בעליו ממנו.

אם הכחשת השואה היא תיאורטית, קַבלו את הנוסחה של אבו מאזן בפעולה לגבי הר הבית: קודם הורסים את היסודות של בית המקדש, ואחר כך מכחישים כל זֵכר לבעלות יהודית על ההר. ועוד לא אמרנו מילה על החברוּת עם החמאס, האדרת השהידים והנצחתם ועוד. האם הראיס הזה רוצה שלום?

די למונופול השמאל

משום מה ארגוני השמאל נוטלים לעצמם את המונופול על איכות הסביבה ועל הארגונים הירוקים. ולא היא. הנושא מעוגן בהרחבה בהלכה, ולא רק מטעם 'בל תשחית' אלא מטעמי בריאות ושמירה על איכות החיים. כך למשל לומדים מן התורה הלכות גינון, הסרת פסולת ועוד.

ואכן, מה הפלא שהחרדים והדתיים הם לא רק שוחרי הדגל של התזונה הבריאה והטבעית, אלא ניצבים תמיד בחוד החנית של ההפגנות למען שמירת איכות הסביבה (עמק הצבאים, פי גלילות ועוד). ועוד לא אמרנו מילה על הארגונים שהקימו בתחום זה דוגמת 'חרדים לסביבה', איגוד ערים בשומרון ועוד.

אז די למונופול מיעוט השמאל בנושא, כמו תמיד בזכות הקול הרעשני שלו בכלי התקשורת.

די להינתקות

אין ספק שאי-אפשר לקחת מעומרי שרון את זכות כיבוד אב, הלכידוּת המשפחתית, האמונה האופטימית וחוש ההומור, שירש ככל הנראה מאביו. עם זאת, תמיכתו בהינתקות מעזה, למרות המצב הביטחוני בדרום, אומרת דרשני. האם הוא בת יענה, אשר על-פי האגדה טומנת את ראשה בחול, או אולי הוא בעל זיכרון סלקטיבי קצר? נכון שהיו בגוש קטיף קסאמים, אך יחסית הם היו מועטים, והיה מדובר באירועים נקודתיים בלבד. אך בעקבות העקירה מהגוש ירי הפצמ"רים הפך למרבה הצער לשיגרה והתרחב לכל אזור הדרום, שתושביו חשופים לסכנת צבע אדום.

אז ראוי שעומרי יפקח את עיניו ויראה את המציאוּת האדומה מעֵבר לחווה הפסטורלית המשפחתית שלו בנגב. די להינתקות!

זולל דרעי לתיאבון

אין ספק שהעיתונאי מרדכי גילת נהנה באמצעות הכתבה בעיתון נגד אריה דרעי מיחסי ציבור חינם אין כסף (ואף בתשלום עבורה) עבור ספרו על האיש. בדבר אחד אין לחשוד בגילת: בנאמנותו, בנחישות חסרת פשרות, לקַו העיתונאי של 'זולל דרעי לתיאבון'. רבין אכן צדק: מושחתים גדולים מדרעי לא נתפסו, ולא הובאו לדין, ורק הוא שלא נטל אגורה לכיסו הפרטי - וכצעיר חסר ניסיון מיניסטריאלי לקה בכשלים ניהוליים - למרות שהשחיתות הייתה נורמה שלטונית, נתפס, נתבע ואף שילם חובו לחברה בישיבה בכלא.

גילת ידע שלפניו דג שמן, השר הצעיר המוכשר והפופולרי ביותר במדינה, שהיה במרום מעמדו, ובנוסף גם חרדי - אופרת סבון מצויינת לתחקיר עיתונאי, שתביא לגילת ולעיתונו פרסום רב וחשיפה חסרת תקדים. ואכן מאז גלגולו העיתונאי הקודם ב'ידיעות', שנודע כעיתון הנפוץ במדינה, ועד היום כעיתונאי של 'ישראל היום' גילת לא חוסך שום הזדמנות כדי להכפיש את דרעי ולשפוך עליו מקלחת של רותחים. אולם עם כל הכבוד מסתבר שהציבור הנבון לא קונה את זה.

אינני יודעת אם היה זה היועץ המשפטי חריש, או אחר, שהגיש כתבי אישום חמורים נגד אישי ציבור, שרובם יצאו בסופו של דבר זכאים. לכן הגשת כתב אישום על ידו אינה בהכרח הוכחה לאשמה בעליל. משפטנים רבים מהמעלה הראשונה סברו אף הם שדרעי זכאי. יתרה מכך, דרעי שמר על זכות השתיקה במשטרה כזכות לגיטימית.