ניהול מו"מ אצל ערבים ואצל יהודים

אם נתחיל עכשיו למנות את כל הדברים שאנחנו לא מבינים על השכנים שלנו, יכול מאוד להיות שנגיע לעשרות ולמאות דברים כאלו, אך זו בכלל לא הנקודה.

אני אנסה לתת כאן נקודה אחת קטנה (כל שבוע נקודה אחת) במטרה להשליך מעט אור על היחסים שלנו עם שכנינו הערבים; כמובן שאשאיר לדיון אחר לגמרי האם אנחנו בכלל צריכים לנסות להבין אותם או שעדיף שנדרוש מהם להבין אותנו.

אז הנה הנושא לדיון: מה חשוב יותר - מה שנאמר בחדרי חדרים או מה שנאמר בפומבי?

אצלנו הישראלים: כל מה שנאמר בחדרי חדרים, נחשב תמיד הרבה יותר אמיתי. המציאות הפוליטית בישראל היא כזו שהפוליטיקאים נוטים להגיד משהו אחד בחוץ לציבור, כאשר לרוב זה לא נכון או בטח לא כל האמת.

לעומת זאת, בשיחות סגורות בארבע עיניים נאמרות אמירות אחרות לגמרי - שם כבר הכל פתוח והכל הרבה יותר אמיתי. משום מה נדמה לפוליטיקאים הישראלים שאת האמת לציבור מותר להגיד רק אחרי שהכל כבר חתום וסגור.

התהליך הוא כזה שקודם כל סוגרים את הכל בשיחות סגורות ורק אחרי זה מבשרים לציבור על המוגמר. ככה זה בישראל, לטוב ולרע.

בצד הערבי: בצד הערבי הדברים עובדים בדיוק ההפך. אצל הערבים כל מה שנאמר בחדרי חדרים ובשיחות סגורות, הוא למעשה חסר משמעות אמיתית. כבר ניתן היה לראות הרבה מאוד דוגמאות כאלו של מנהיגים ערביים שאמרו דבר אחד בניהול שיחות סגורות עם עמיתים ישראלים, ואחרי זה יצאו לציבור הערבי ואמרו דברים אחרים לגמרי.

הבעיה היא שכאשר הצד הישראלי רואה את ההתנהלות הזו, הוא מבין שכל מה שנאמר בפומבי הוא חסר ערך (כמו שקורה אצלנו) ולכן צריך להתייחס רק למה שנאמר בשיחה הסגורה. העניין הוא שזה לא נכון, כי בצד הערבי, מה שקובע זה מה שנאמר בציבור - העמדה שנקט בה המנהיג הערבי מול כל האומה שלו - זאת האמת לאמיתה.