בסקר שנערך לאחרונה על-ידי מינה צמח, נשאל הציבור לגבי המקצועות הנחשקים בישראל. מקצוע הרפואה עמד במקום הראשון, חברי הכנסת התברגו בקושי לתחתית הרשימה ולא הצליחו להאפיל אפילו על אנשי דת.
אני לא מוצאת את הסלידה הציבורית ממשרת חבר-כנסת תמוהה, מכיוון שאת החשיפה התקשורתית שלהם מקבלים חברי הכנסת לרוב על מעידות לשוניות וגימיקים מוזרים יותר ופחות. יחד עם זאת, כמי שליוותה חברי-כנסת רבים בתפקידי ייעוץ, אני מוצאת שקיים פער עצום בין התדמית של חבר-כנסת כשם תואר, לבין הפעילות הפרלמנטארית המרשימה של חלק ניכר מחברי הכנסת.
הדרך המאומצת עד להעברת חוק בכנסת בשנה האחרונה לבדה הצליחו חברי הכנסת להעביר הצעות חוק שזכו לתמיכה ציבורית רחבה ויוזם החוק זכה לסיקור תקשורתי אוהד, כגון איסור השימוש בשירותי זנות של חברת הכנסת
אורית זוארץ מקדימה, הצעת החוק למניעת האזנות בסלולארי של חברת הכנסת רוחמה אברהם מקדימה שעברה בקריאה טרומית, חוק "צוהר" שעבר אף הוא בקריאה טרומית של חברת הכנסת פאינה קירשנבאום מישראל ביתנו וחוק ביטול קנסות היציאה שיזם חבר הכנסת
אופיר אקוניס מהליכוד.
הציבור שמשתתף בסקרים מסוג זה לא נותן את דעתו ואולי גם אינו מודע, לעבודה הסיזיפית וחסרת התגמול ההכרתי והציבורי לאורך כל השלבים עד להעברת החוק. השלבים עד להעברתו של החוק כוללים מחקרים שקודמים לניסוח החוק, ישיבות עם הלשכה המשפטית, דיונים קדחתניים בוועדות השונות, התמודדות עם בעלי אינטרסים ושכנוע של יתר חברי הכנסת בחשיבות החוק על-מנת להשיג את התמיכה שלהם ואת הרוב המיוחל בשעת ההצבעה.
הלחץ כאמור גובר כאשר אתה חבר-כנסת באופוזיציה והסיכויים שלך במהלך הקדנציה להצליח להעביר חוק קלושים ביותר. עובדה שלא גורעת מהמאמצים האינסופיים שלהם להילחם על כל חוק.
על חברי הכנסת להשתתף בוועדות רבות, לעתים חבר-כנסת אחד חבר בשש ובשבע ועדות, ואמור לתמרן ביניהן תוך לימוד החומר לעומקו, להשתתף באופן פעיל בדיונים ולהכריע בסוגיות מורכבות.
בנוסף, אל לנו לשכוח את פניות הציבור הרבות המתרכזות על שולחנו של חבר הכנסת ואת הניסיונות לסייע לציבור הרחב הפונה בקשת רחבה של נושאים, החל בסיוע בקבלת אזרחות וכלה בתרופות מצילות-חיים.
מיתוג רציני ומחודש לחברי הכנסת במידה שחבר הכנסת מעוניין להיבחר שוב, על-מנת להמשיך לשנות ולהשפיע מבפנים, עליו לשמור על קשר עם ציבור הבוחרים. כפועל יוצא מהעובדה שאנו חיים במשטר דמוקרטי, לחבר הכנסת אין מנוס מלהשקיע בכינוסים פוליטיים, בארועים ובמפגשים עם ציבור בוחריו.
הייתי רוצה להאמין כי המיקום המבזה שקיבלו חברי הכנסת בסקר, נובע מההכרה הציבורית בעבודה התובענית ולעתים כפוית הטובה שיש להם, אך לצערי סביר יותר להניח כי זה נובע מהתדמית הציבורית הקשה של חברי הכנסת שנתפשים כפוליטיקאים ולא כפרלמנטאריים, מצטיינים ככל שיהיו.
הציבור במקרה זה לא אשם וייתכן כי סקרים נוספים כאלו יובילו בשלב כלשהו לקבלת החלטה על בניית אסטרטגיית מיתוג רצינית ליושבי המשכן.
