אפליה בקבלה לעבודה

בישראל ישנה אפליה קשה בתהליך המיון למשרות, שגורמת לאפליה של האוכלוסיה הענייה שאינה מצליחה להתמודד עם "מסננים" שנועדו להכשיל אותה. האפליה הזאת לא תמיד נראית לעין, אבל בחינה של תנאי הקבלה למשרות במגזר הציבורי והפרטי, ממחישה שבשוק העבודה הישראלי נעשה שימוש באמצעי מיון מפלים, כאשר המדינה לא נאבקת בתופעה ובעצמה משתמשת באמצעים דומים.

מערכת המשפט בארה"ב פעלה כדי למנוע את האפליה בשוק העבודה, אבל נראה שבישראל אמצעים אלה לא אומצו, ולכן האפליה כנגד קבוצות חלשות באוכלוסיה הולכת ומחריפה ויוצרת פערים גדולים בחברה. העניים מתקשים להתקבל למשרות בגלל האפליה ונשארים עניים ובעלי הממון מקבלים את המשרות הבכירות ומתעשרים יותר, ולכן אין פלא שאנחנו מדורגים כאחת המדינות שבה יש את פערי השכר הגדולים ביותר בעולם המערבי.

תהליכי מיון שפוגעים בשחורים

האפליה הזאת היא אפליה נסתרת שנעשית בצורה מאוד מחוכמת, כך שהמופלים לא ירגישו שהם מופלים. באמצעות שורה של חסמים נבלמת מהאוכלוסיה הענייה בישראל היכולת לצאת ממעגל העוני ולהשתלב במשרות בכירות, כאשר אין קשר בין החסמים לבין מהות המשרה.

מכוני המיון לא מהססים לשאול את המרואיינים שאלות מפלות שנאסרו בעולם המערבי כמו: ארץ מוצא, גיל המועמד, והמצב המשפחתי שלו, ואין שום חקיקה שתאסור על שאלות מסוג זה. כמו-כן נעשה שימוש לא ראוי במבחני אי-קיו ואמצעי מיון מפלים אחרים, כדי לסנן חלק מהאוכלוסיה שאינה יכולה לממן, קורסי הכשרה שהעשירים זוכים להם.

מעבר לכך שתהליכי המיון פוגעים בצורה לא מוסרית בציבור החלש שחי בישראל, מדובר גם בפגיעה קשה באחד המאפיינים החשובים ביותר של הקפיטליזם- יכולת הניידות בין המעמדות ושוויון ההזדמנויות. אם אין שוויון הזדמנויות והעתיד שלנו נקבע בהתאם למעמד שממנו אנחנו מגיעים, אז אין גם משמעות לדמוקרטיה שלנו. מחקר שפורסם בנושא חשף ש-45 אחוז מהאוכלוסיה הישראלית מופלית על-ידי מבחני המיון, כאשר ערבים אתיופים, חרדים ואפילו נשים ואנשים מעדות המזרח מתקשים להתמודד עם המבחנים.

הקשר בין המבחן לתפקיד

האפליה בשוק העבודה שלנו דומה מאוד לאפליה שהייתה נגד השחורים בשוק העבודה בארה"ב, כאשר גם שם נעשה שימוש בחסמים כדי לבלום את האוכלוסיה השחורה. בשנות החמישים בית המשפט בארה"ב החליט שיש להיאבק בתופעת האפליה בתהליכי המיון ובפסק דין מפורסם, גריגס נגד דיוק (Griggs v. Duke Power Co), קבע בית המשפט כי מוטל על מעסיקים להוכיח שמבחני המיון קשורים בצורה ישירה לתפקיד שעליו מתמודד המועמד.

האמירה של בית המשפט הייתה ברורה, כאשר השופטים הצהירו שלא רק אפליה גלויה היא לא חוקית, אלה אסרו גם על אפליה שהיא חוקית על הניר, אבל בפועל פוגעת במיעוטים. מבחני המיון, על-פי פסק הדין, פגעו קשה בשוויון ההזדמנויות של השחורים ולכן נפסלו, והשימוש בהם הוגבל רק למקרים שבהם המעסיק הוכיח קשר הדוק לתפקיד שהוא רוצה לאייש.

מבחנים אלטרנטיביים

אני לא טוען שצריך לקבל אדם לא מתאים לעבודה רק בגלל החשש מאפליה, אבל יש בהחלט צורך להתאים את תהליכי המיון ולהפוך אותם ליותר שוויוניים. מבחנים וראיונות הם פרוצדורה חשובה כדי להתאים אנשים למשרות, אבל אסור לתת למבחנים האלה להפלות ולפגוע בשוויון ההזדמנויות, ולכן צריך להגביל ולהתאים אותם גם לצרכים של החלשים בחברה.

אין סיבה שמועמדים יצטרכו לעבור מבחן אי-קיו סטנדרטי שהקשר בינו לבין הצלחה במשרה אינו קיים, כשהמבחן פוגע רק בחלשים בגלל שהם זכו לפחות חינוך, ומתקשים לשלם על קורסי הכנה. אם אנחנו שואפים לשמור על חברה דמוקרטית ורוצים להקטין את הפערים בחברה, אז מערכת המשפט צריכה לאמץ סטנדרטיים בינלאומיים ולהיאבק בתופעת האפליה המכוערת הזאת בתהליכי הקבלה למקומות העבודה.

צריך לאפשר למכוני המיון לעשות מבחנים מקצועיים וכן מבחנים שבוחנים למידה, אבל צריך לאסור את השימוש במבחנים מפלים וכן להגביל את השאלות המפלות והחודרניות שפוגעות בזכויות הפרט.