אני ממהר להתייחס לפרשיית המינויים הפוליטיים של השר צחי הנגבי מכיוון שקיימת סכנה ברורה ומוחשית כי כמו דוחות חשובים ואיכותיים אחרים של מבקר המדינה, גם זה ישקע בתהום הנשייה, והליקויים העולים מהדוח ימשיכו להתקיים - כל פעם במשרד אחר או על-ידי שר אחר.
אין לנו אלא להפנים היטב כי למערכת הציבורית המקצועית, האחראית ל"תורות הניהול" של המערכות הציבוריות אין את היכולת ואת הגיבוי הפוליטי ולמערכת הפוליטית בישראל אין את השאיפה והמוטיבציה "לעשות סדר" בכל נושא שעלול לפגוע ב"גמישותה" לגבי העדפת מקורבים, הטיית תקציבים, העדפת אינטרסים פוליטיים וקידום עוצמתם האישית.
גם נושאים בעיתיים המופנים לטיפולה של המשטרה ומערכת החוק נמצאים לעיתים בסד של לחצים ובסופו של דבר לא מגיעים לסיומם או "מתאיידים" בדרך זו או אחרת - אם כי עדיין נותר כלי זה כיעיל ביותר בכדי לטפל באיכותו של השלטון והמינהל הציבורי בישראל.
דוח מבקר המדינה לגבי המינויים במשרד לאיכות הסביבה הוא כתב אישום חמור ביותר, בראש וראשונה, כנגד הגורמים המקצועיים בשירות המדינה ובראשם נציבות שירות המדינה, באשר למילוי תפקידם ומימוש אחריותם.
"דוח זה מלמד כי הדרכים למינוי עובדים בשירות המדינה פרוצות, ופרצות אלו נוצלו למטרות פוליטיות-אישיות של השר", כותב מבקר המדינה בסיומו של הדוח ומבקש מנציבות שירות המדינה "להפיק את הלקחים ממכלול הממצאים שהובאו בדוח זה".
נראה כי אזרחי המדינה ראויים שיקום ויתייצב נציב שירות המדינה ויאמר בגלוי כיצד קרה שתופעה כזו הגיעה למימדים מסוג זה, אם כי אין היא ייחודית רק למשרד איכות הסביבה בתקופתו של הנגבי.
תופעת הנפוטיזם [העדפת מקורבים] האישי והפוליטי מגיעה בשירות הציבורי הישראלי, על כל מרכיביו וסוגיו, למימדים שנראה על פניו הדומים רק ל"רפובליקות בננות" או למדינות העולם השלישי.
ברשויות המקומיות הדבר הוא חלק שבשגרה. ברוב הרשויות המקומיות עובדים "מיקבצים" של קרובי משפחה ומקורבים פוליטיים - והדבר נעשה בגלוי ובשיתוף פעולה מלא בין הדרג המקצועי והדרג הנבחר. גם ברשויות וחברות ממשלתיות, שם כלי הבקרה והכללים מאפשרים זאת ביתר קלות - התופעה היא רחבה, ואין שר בעבר ובהווה מכל המפלגות שאינו "טומן את ידו בצלחת".
המערכת הפוליטית המתייצבת מעת לעת במשרד זה או אחר, מעמידה לעצמה יעד חשוב מבחינתה - הטיית משאבים, תקציבים ומינויים לקידום מטרות פוליטיות, מפלגתיות ואישיות. זהו חלק מהותי ב"מדידת ההצלחה" של אותו שר [הרבה יותר חשוב, במקרים רבים מאשר הצלחה במילוי התפקיד הציבורי אותו ממלא השר]. בכדי לממש יעד זה מוקם במשרד "מערך" שמתפקידו ליישם מטרה זו.
נוצרה כבר "מתודה מקצועית" כיצד לבצע זאת למרות "שומרי הסף" [כפי שמכנה אותם מבקר המדינה] בתוך המשרד או הגוף והחוקים, הכללים והנהלים הרשמיים. המערך כולל את סוללת היועצים, העוזרים והמזכירות המתמנים עם השר, המנכ"ל [שטעה מבקר המדינה בהגדירו אותו גם כ"שומר הסף"], המינויים הפוליטיים באגפים ובגופים הכפופים למשרד וניסיון בלתי נלאה להחליף את "שומרי הסף" או לשכנעם לשתף פעולה.
היצירתיות של המוח היהודי מצליחה גם ליצור כלים "עוקפי" שומרי סף וחוקים ונהלים ולכך מצטרפת אוזלת היד המוחלטת של גורמי הפיקוח והבקרה - אשר לא רק שאינם מבצעים את תפקידם, אלא גם לא עשו מאומה לתיקון ושינוי הכללים, למרות ש"הכתובת על הקיר" כבר שנים רבות.
היות התופעה אינה רק במשרדי הממשלה הטיפול בנושא חייב לעבור למשרד ראש הממשלה, אשר יפעל לתיקון המצב בכל הסקטור הציבורי ולא רק במשרדי הממשלה. גם בזה מתגלית אזלת יד וכל ניסיון בעבר לקידום "רפורמת רוחב" במינהל הציבורי נכשלה או לא קודמה על-ידי ראשי הממשלות.
השר הנגבי לפחות אמר בריש גלי, בשעתו, כי התופעה קיימת וכי בכוונתו לממשה - אולם אין הוא ראשון בראשונים ולא אחרון באחרונים. זוהי "מחלה ממארת" בכל הסקטור הציבורי שיש לעקרה מן השורש.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
