עולם חדש מופלא

'עולם חדש מופלא' המנוסח כסיפור מדע בדיוני, נכתב לפני כשבעים שנה, על-ידי אלדוס האקסלי, כמו גרסא ספרותית של דוח מבקר המדינה, על אורח החיים האמריקני, והוא כמו נכתב היום כביקורת על מדינת תל אביב (מגדרה עד חדרה) והתרבות החילונית הישראלית, המקדשת נהנתנות, חומרנות ואנוכיות הישגית בכל מחיר, פעמים רבות בלבוש חיצוני של שמירה על הסביבה (קיימות) ומחאה חברתית.

איש החינוך והתקשורת ניל פוסטמן כתב בספרו 'בידור עד מוות' כי חזונו של האקסלי התגשם, כאשר ערוצי התקשורת ממלאים את מקום הסם "סומא" המככב בספר 'עולם חדש מופלא'. כאן אצלנו ערוצי התקשורת בישראל הם הסם להמונים, שרוצים עוד בידור, אושר מדומה ואדישות. נבואות אחרות מהספר שהתגשמו, היא שימוש נפוץ בסמים והניוון התרבותי לתרבות צריכה נמוכה המנוצלת עד תום בידי מטריקס קשרי ההון - תקשורת - שלטון. היטיבו לחשוף זאת דן מרגלית ב'התפכחות' ומרדכי גילת ב'קללת דרעי'.

פס ייצור ליצירת תינוקות מובחרים

הספר מתאר פס ייצור במרכז "מדגרה והתניה ללונדון המרכזית" בו נוצרים מדי יום מאות עוברים. חלקם תינוקות סוג אלפא וביתא שנוצרו כיחידים, כאשר כל אחד מהם שונה מן האחר במראהו. חלקם תינוקות מסוג ביתא, גמא, דלתא ואפסילון שנוצרו כקבוצות של 96 תאומים זהים לחלוטין. באולם ההפריה, נמצאים שני מכלים אטומים המכילים בתוכם את הביציות והזרעים בטמפרטורה הרצויה לקיומם.

הביציות מופרות באופן מלאכותי, כאשר אלו המיועדות להיות אלפא וביתא מוכנסות לבקבוקים וחוזרות למדגרה, ואילו ביציות גמא, דלתא, ואפסילון נשארות כדי לעבור תהליך "בוקונובסקי" (הביצית המופרית מוציאה משמונה עד תשעים ושישה ניצנים/עוברים). על גבי סרט נע מתקדמים העוברים השתולים בבקבוקים על מצע רקמה. בשלבים שונים של פס הייצור נעשית התערבות הורמונאלית וכימית (חיסונים, אלכוהול, הרעבת מזון וחמצן) לפי הייעוד של העובר.

בסיום תהליך המעבר מועברים התינוקות לבתי-ילדים. מהיותם תינוקות עד הפיכתם לבוגרים מקבלים הילדים התניות פיזיות ועוברים מדי לילה היפנופאדיה (לימוד דברים והחדרתם לתת מודע תוך כדי שינה). לכל קבוצת מעמד יש התניה שונה המעבירה רק את המידע הנחוץ לאותו מעמד. מטרת ההתניות האלו היא להכתיב לפרט את מקומו בחברה, לפתח תחושות כמו לאהוב את מי שאתה ואת מה שאתה עושה, ולא לשאוף להיות מישהו אחר. אלו התניות שניתן לזהות אותן כיום, בישראל, בתרבות מבחני הבגרות ובמבחן הפסיכומטרי ובתנאי הקבלה לאוניברסיטאות ולפקולטות המבוקשות.

החיים והמוות אינם בעלי חשיבות

בעולם החדש בני האדם נהנים באופן קבוע משעשועים למיניהם הכוללים מין חופשי ('מגעונים') וסמים, ואינם מוטרדים מהמוות או ממלחמות. בבית החולים של הגוועים למוות הקירות צבעוניים, יש מוזיקה עליזה, ריחות של בושם וטלוויזיות. הזקנה קופצת כה מהר על האנשים עד כי פניהם לא משתנים אלא ליבם ומוחם. הילדים לומדים לקבל את המוות כחלק בלתי נפרד מהמציאות. המוות והחיים אינם בעלי חשיבות. אנשים באים לעולם באמצעות הטכנולוגיה (ההפריה והביקבוק), וכשהם יוצאים מן העולם הם מובלים לקרמטוריום במסוקים צבעוניים ושם, באמצעות טכנולוגיה אחרת, מצטרפים למחזור הזרחן ומאפשרים לצמחים לגדול.

בעולם החדש, המילים: "אימא", "משפחה", "מונוגמיה" ו"רומנטיקה" הן מילים גסות. קיימת בו שמורת פראים שבה עדיין נולדים ילדים 'כמו פעם'. האנשים בשמורה לא רק מתרבים כדרך הטבע, הם דוברים בשפות שנכחדו, קוראים ולומדים ספרים של פעם, הם מאמינים באלוהים, הם נאבקים את מלחמת הקיום וההישרדות של היומיום, ויש אצלם מחלות וזקנה. שמורה זו כמשל, היא בנמשל יהודה ושומרון וחיים בה המתנחלים. הם שמורת הטבע האנושי והיהודי המודעים לחיים כהווייתם ולמוות ולמלחמת העולם המתנהלת בעיצומה.

בסיפור, לינדה היא מסוג ביתא, הייתה פעם חלק מהעולם החדש, אלא שהיא נכנסה להריון, ולכן ננטשה בשמורת הפראים, שם ילדה את ג'ון. ג'ון: הפרא, ילוד אישה, התחנך על תרבות גבוהה ומרבה לצטט שקספיר. הוא מגיע מהשמורה לחברה החדשה. ג'ון מארגן מרד בין עובדי דלתא, בניסיון להסביר להם מה פירוש להיות בני-חורין. המרד גווע ע"י שידור היפנופאידי וחלוקת סומה. שליט העל מוסטפה מונד עורך משפט לג'ון. ג'ון נותר לבדו בעולם החדש ומנסה להתנקות מציביליזציית העבודה הזרה ואינו מצליח. בסופו של דבר הוא מתאבד. במקרה הישראלי, בעזרת השם זה לא יקרה.
'העולם החדש המופלא' מבוסס על שמונה עקרונות יסוד: סטטיות. רפיון שכל. העדר אושר. קהות רגשית. טוטליטריות. חלוקה למעמדות. חוסר תרבות. חוסר אהבה.

סטטיות (יציבות): העולם מבוסס על היציבות. לכן דואג השלטון באופן נוקשה וחד-משמעי לשמור על החברה מפני כל דבר שהוא בבחינת חידוש ומעורר מחשבה ועלול לגרום לתסיסה וחוסר יציבות. כיום זה נעשה בישראל באמצעות מערכת החינוך וההוראה ובאמצעות תקשורת המונים וקפיטליזם אכזרי.

רפיון שכל (טמטום): האנשים החיים בעולם, גם אלו שנולדו כאלפא והם בעלי ההשכלה הגבוהה ביותר אינם חכמים כלל. האקדמיות הקיימות כיום מנוהלות ומתנהלות כדי למנוע מצב של חשיבה עצמית מסוכנת. האקדמיזציה מונעת מהפרט את הכלים להגיע למצב של תודעה עצמית. מלבד הטמטום הנובע מחוסר ידע, קיים גם הסם סומה, כיום הטלוויזיה ורשתות הרדיו גל"צ וג' ותרבות הקניונים, שממוקדים במטרה לשמור את האדם במצב של אשליית אושר מלאכותית, ולהקהות את חושיו למה שמתרחש סביבו. כאשר אדם מרגיש בודד או מדוכא מסיבה כלשהי עליו רק לקחת כדור סומה ושוב להרגיש טוב. אנשים כלל לא נדרשים לחשוב על בעיותיהם, כי סם של ממש, או התמכרות לטלוויזיה וזרועותיה גורמים לשכחת המציאות האמיתית.

העדר אושר: בעולם החדש, ואצלנו במדינת תל אביב והתרבות הישראלית, קיימת תחושה של אוטופיה מושלמת ואושר מדומה כמו בתוכניות הריאליטי המופצות כמו וירוס מידבק: 'הישרדות', 'נולד לרקוד', 'כוכב נולד', THE VOICE. תרבות הקניונים ומבנה הכלכלה כיום, כמו הסומה, מציעה לכל אדם החפץ בכך אושר מתוק וחלומי, אך אושר שכזה אינו גורם לאנשים להיות מאושרים באמת, זהו אושר הבנוי על עינוגים ושבא לענות על מצבים שבהם האדם איננו מאושר מלכתחילה. זהו סיפוק מיידי. מלבד הסומה ניתן לזהות לא פעם התנהגות פוגעת ומשפילה של בני אלפא כלפי מעמדות נחותים, כאשר הם כלל לא מבינים את ההשלכות של התנהגותם. כך נוהגים הישראלים במתנחלים בגוש קטיף וביהודה ושומרון.

קהות רגשות: הסומה מעוורת את עיני האנשים ומקהה את חושיהם כדי שלא ירגישו בריקנות שבתוכם. קיים ריק קיומי חסר רגשות ורוחניות. הסומה ממלאת את חייהם של אנשים באושר מדומה, שאמנם גורם להם להרגיש טוב, אך מונע בעדם מלראות את המציאות האמיתית שמסביבם. כך גם בישראל, כאשר הישראלים הפשוטים מהווים 'בשר תותחים' במלחמות כלכליות ובינלאומיות ומובלים כצאן לגז בכדי לגזול את יהדותם וזהותם העצמאית. זהו תהליך התבוללות מואץ ושיטתי בכדי להפוך את כולם לסתמיים.

טוטליטריות: העולם החדש המופלא הוא בעצם דיקטטורה הנשלטת על-ידי 10 "שליטים נאורים". הנתינים הם רובוטים, המצייתים באין ברירה. ובנמשל בישראל, הכל מצייתים למה שהמעצמה הרביעית: התקשורת, משדרת בהשראת "השליטים הנאורים" מבית המשפט העליון, ובהתניית השמאל הליברלי הרדיקלי ממגדלי השן באקדמיות בחיפה, תל אביב, ובן-גוריון ומכללת 'ספיר' בנגב. הכוח המרוכז בידי בית המשפט העליון הוא עצום, ואין שום חוק מעליו.

חלוקה למעמדות: בני האלפא (בישראל: האשכנזים) הם בעלי התפקידים הגבוהים והחשובים ביותר ובני האיפסילון (בישראל: הדתיים והחרדים) הם הבזויים ביותר. בני האלפא הותנו לחיות ולעבוד בתנאים טובים ולכן אין הם יכולים לעסוק בעבודות נחותות ממה שהם מכירים. המזרחיים הם ככל הנראה ביתא והמתנחלים גמא, כשהאתיופים דלתא, במקבילה הישראלית של 'העולם החדש'.

חוסר תרבות: בעולם שהנהנתנות שולטת בו אין מקום להבעת רגשות ולכן אין מקום לאומנות אמיתית (בישראל: המעוררת למודעות עצמאית ויהודית). השעשועים והבילויים המוצעים לאנשים הם שטחיים, טיפשיים וחסרי עומק משום שאם יהיו בעלי עומק אף אחד לא יבין אותם.

חוסר אהבה: פירוק החברה הבנויה על התא המשפחתי. האהבה המשפחתית איננה ערך והאהבה הרומנטית איננה עסקה טובה - הכל נמדד רק במונחים כלכליים תעשייתיים. האהבה היא רגש חזק ביותר ולכן אין לה מקום בעולם החדש. ללא האהבה אין צורך ברגשות מיותרים כמו כאב (כשמישהו מת), אשמה (בבגידה עם מישהו), חשש (שלא יחזירו לך אהבה) ועוד רבים. ללא אהבה קל יותר לשלוט באדם. זהו פס ייצור של אנשים שאולי נראים בני אדם, אך בנשמתם הינם אנושיים פחות ופחות.

החדשות הטובות הם שיותר ויותר איננו רוצים לחיות כך. אנו רוצים זהות אמיתית. אהבה. אמונה. יהדות. אנחנו רוצים להתפכח ולחיות באמת מול המציאות האמיתית. אנו מתעוררים ומתפכחים יותר ויותר. אנו מתעוררים לעצמיותנו, עוצמתנו, ועצמאותנו. עם ישראל חי וקיים. התחייה המדינית מתקדמת לשלב הבא: התחייה הרוחנית.