כיסאות בנזיד אנשים

משחק הכיסאות

הנה מתחיל שוב המשחק הקבוע. אומנם לא בדקתי זאת באופן סטטיסטי, אבל אני כמעט משוכנע שמרבית חברי הכנסות היוצאות נכנסים אליה שוב. ושוב. ושוב. אבל, לשמחתי, כך לפחות זה מצטייר כעת, ש-5 מחברי הכנסת היוצאת לא יכנסו אליה שוב. "פורשי" העבודה של "העצמאות", אשר שימשו במשך כהונת הכנסת הזו כדבק נגרים לקואליציה של נתניהו, ובה בעת שימשו גם כטלאי מוסרי.

בהחלט צודק מי שאומר שהציבור לא זוכר. הציבור לא זוכר את כל מה שעוללה לו הממשלה הזו של הליכוד-ש"ס-ישראל ביתנו, והציבור כנראה ימליך אותם שוב. אך ישנו גם יתרון בחוסר הזיכרון הציבורי. היתרון הוא העובדה שהציבור גם לא זוכר מיהם אנשי מפלגת "עצמאות" ולמה בכלל הם נחוצים. אז אולי הציבור לא זוכר את הבגידה הגדולה של חברי הסיעה הזו ואת התמסרותם לליכוד תמורת כיסאות, במסגרת הסכם שהעניק לכל אחד מהם תפקיד (ארבעה שרים וראשות וועדה), אבל הציבור גם לא יזכור שהם נחוצים וכפי הנראה ישאיר אותם מחוץ לכנסת הבאה.

נזיד עדשים

סיפורם של האחים יעקב ועשיו ממחיש יותר מכל את פרשת התמסרות מפלגת "עצמאות" והלך הרוח שעמד מאחורי ההחלטה לפלג את סיעת "העבודה".

עשיו חוזר רעב מאוד מיום עבודה בשדה ומבקש מאחיו את נזיד העדשים. יעקב מוכן למסור לעשיו את נזיד העדשים בתמורה לבכורה. השניים מבצעים את העסקה, במסגרתה זוכר עשיו להשביע את רעבונו החומרי-גשמי, ויעקב זוכה בבכורה המזכה אותו לאחר מכן בברכת יצחק. זהו סיפור על אדם המכיל בתוכו את זרע הבריאה (הבכירה) ומוסר אותו לאחר תמורת תשלום והנאה קצרת מועד.

כאשר מפלגת העבודה עמדה לפרוש מן הקואליציה של הליכוד-ש"ס-ישראלביתנו, היא עמדה לאבד את תשלום הכופר שקיבלה במסגרת ההסכם הקואליציוני. הרעב היה כבד מדי אצל חמשת המופלאים של "העצמאות", והם מכרו את הבכורה בנזיד עדשים.

נזיד אנשים

הנזיד הזה של תפקידי שרים, ראשי וועדות כנסת, משרות של שגרירים בסין (או בבלרוס לצורך הענין), אינו נזיד של עדשים. זהו נזיד של אנשים. זהו תבשיל רעיל, במסגרתו מוכרים את הקולות של אזרחים שהלכו לקלפיות, מטגנים אותם ברעל של אידיאולוגיה "כלשהי", מתבלים במנה גדושה של צביעות והעמדת פנים, מוסיפים רוטב "אלף השקרים" שידביק את פאר היצירה הזה יחד, זורקים לתוך הקלחת חמישה ראשי "שום אידיאולוגיה", ומקבלים תבשיל רעיל של כיסאולוגיה.

את התבשיל הזה מגישים בתוך עור של פיל, ואין פלא שלאחר שהוא הוגש לשולחן הציבורי והרעיל את האידיאולוגיה בכיסאולוגיה, טועה בעל המתכון, כוכב ה- disaster chef הזה להאמין שאפשר יהיה למכור את תבשיל התרעלה הזה פעם נוספת. הסקרים מנבאים אפס קונים, אבל הזיכרון הציבורי כידוע קצר מאוד. המרחק מהביקור באסלת ההקאה ועד הבחירות הבאות עומד על חצי שנה. בחצי שנה אפשר לעשות הרבה בפוליטיקה הישראלית, אפילו להגיש את נזיד האנשים של "עצמאות" כסושי "עור-פיל" טרנדי, אינסייד-אאוט!

תחרות Disaster chef

אהוד ברק, שלום שמחון, מתן וילנאי, עינת וילף ואורית נוקד אינם לבד בסיפור הזה של תבשילי נזיד אנשים ציניים. זהו עידן הריאליטי ויצורים רבים רצים אל אש מדורת ההבלים, כמו פרפרים אל האש וכמו זבובים ל...

הפופוליזם של הריאליזם בעידן הביביזם, מנפק לנו את מה שנקרא בשפה המקצועית "פורמט". הפורמט הוא תבנית מוצלחת שאליה יוצקים אינספור תמהילים של אותו הדבר וקוטפים את הקופון של אותה "הצלחה" פעמים רבות. כך הייתה תקופת "תוכניות האירוח", ותקופת "השעשועונים", ועכשיו זו תקופת "הריאליטי". אבל בחיים אף אחד לא מספק לנו תרופות פסיכיאטריות כדי לרכך את המכה, ובקושי יש מימון לתרופות נחוצות באמת.

אל הפורמט הזה של תבשילי נזיד אנשים, במסגרתו גונבים את קולות הבוחרים ועושים בהם שימוש בכסות של אידיאולוגיה למען מטרות פרטיות של כיסאולוגיה, אל הפורמט הזה נשאבים כעת שחקנים חדשים עם תוכניות חדשות.

שלי יחימוביץ עם "העבודה", שאול מופז עם שאריות קדימה, ויאיר לפיד עם "יש עתיד", כבר רכשו את הסינר הלבן המהודר המקנה להם חזות מהוגנת של מתמודדים לגיטימיים בקרב על הקולות שלנו, אבל אף אחד מהם לא מוכן להכריז שלא יחזור על מעשה חמשת הקונדסונים של "עצמאות", ויסרב בכל תוקף למכור את הקולות שיעניק להם הציבור בנזיד כיסאות לממשלת הליכוד הבאה.

מילא העובדה שחוסר בגרות אישית מונע מהם לראות את טובת המדינה, ומונע מהם לאחד כוחות כדי להביא יותר מנדטים מהליכוד, ועל-ידי כך לסיים את פרק האימה הזה של שלטון הקולוניאליזם-קפיטליזם בתולדות המדינה.

מילא חוסר הבגרות והראיה לטווח ארוך של טובת המדינה, אבל הם אינם מוכנים אפילו להתחייב שלא יהיו הראשונים למכור את נשמתם לאיש הקטן עם האגו הענק. במירוץ של מתמודדי Disaster chef בין ראשי העבודה, קדימה והמפלגה החדשה "יש עתיד", עומד מהצד הליכוד וחכך ידיו בהנאה.

נתניהו אומר לעצמו כעת: שלושת המתכופפים האלה מוסרים לי את השלטון באמצעות קולות המתנגדים הקשים ביותר שלי, ומרכיב לעצמו בהנאה את הסולם שיחזיר אותו למשרד ראש הממשלה משמות שלושת המפלגות שיביאו לו את השלטון על מגש של disaster chef, כך - יאללה, קדימה, אני חוזר למשרד ראש הממשלה ו-"יש (לי) עתיד", בלי שום "עבודה" או מאמץ!

אני לא אצביע לאף מפלגה שראשיה לא יהיו מוכנים להתחייב מראש, שלא יזחלו כמו עשיו תמורת נזיד אנשים אל משחק הכיסאולוגיה של הליכוד. בדמוקרטיה, גם לאופוזיציה יש תפקיד חשוב, ומי שלא מוכן לעבוד למעננו באופוזיציה, לא ראוי לקבל קולות כדי לגנוב אותם ולרוץ לקואליציה. תשאלו את ציפי...