לשוטר אברהם אזולאי, גיבור סרטו הבלתי-נשכח של אפרים קישון בכיכובו הבלתי-נשכח של שייקה אופיר, היו המון חסרונות. הוא היה טיפש למדי, טוב לב עד כדי תמימות, חסר דמיון ונעדר סמכותיות. היה לו יתרון אחד גדול: הוא היה בשטח. אזולאי היה שוטר מקוף פשוט, שאמנם נוכחותו לא ממש הרתיעה את העבריינים, אבל לפחות ראו אותו.
במצב הנוכחי של הביטחון האישי - ולמעשה: חוסר הביטחון האישי - בחוצות ישראל, זה מה שאנחנו צריכים: שוטרים ברחובות. גם אם לא יהיו המבריקים ביותר והאמיצים ביותר, גם אם עבריינים כבדים יצפצפו עליהם, גם אם חוסר הדמיון שלהם יתחרה רק בחוסר הכריזמה שלהם - יהיה להם יתרון אחד גדול: הם יהיו בשטח.
בסוף השבוע האחרון הפשיעה הקשה הגיעה אל סף ביתי, לחניון גן העיר בתל אביב, בטווח יריקה מבניין העירייה ובמרחק של קילומטר אחד ממרכז העצבים של בטחון המדינה. ובכוונה אני אומר "הפשיעה הכבדה", כי הפשיעה הקלה נמצאת כאן באופן קבוע: אופנועים הנוסעים על המדרכות, פריצות לדירות ועסקים (כולל לדירה שלנו), מכוניות העוברות באור אדום ועוד. הדבר היחיד שאין לנו באופן קבוע אלה שוטרים. שימו 100 מפגינים בכיכר רבין - ותקבלו בערך כמספר הזה של שוטרים. אבל כאשר רבבות עוברים ברחוב אבן גבירול מדי יום, לא תראו אפילו שוטר אחד.
התפקיד של הפרקליטות ובתי המשפט
המשטרה אופטימית וסבורה שתתפוס בקרוב את האנס מגן העיר. תודה רבה. אני בטוח שהנאנסת ובן-זוגה ממש ירגישו טוב עם זה. כמו שמיכל ויכמן וילדיה ממש ישנים טוב אחרי שהחשודים ברצח הבעל והאב גדי נעצרו. משטרת ישראל כנראה שכחה, שתפקידה המרכזי הוא למנוע פשעים, לא לתפוס את העבריינים לאחר מעשה (אם היא בכלל מצליחה בכך). ומניעת פשיעה משיגים בדרך אחת ויחידה: הרתעה.
נכון שלא כל משימת ההרתעה מוטלת על המשטרה. תפקיד חשוב מאוד יש לפרקליטות ולבתי המשפט, וגם הם נושאים באחריות כבדה לגל הפשע המשתולל: הפרקליטות בחתימתה של עסקות טיעון מגוחכות ובתי המשפט בכיבודן של אותן עסקות. אין ספק, שגם חלק זה של אכיפת החוק מחייב מהפכה יסודית, שתפחית את העומס על בתי המשפט ותעניק לשופטים את הסמכות לדחות עסקות טיעון שאינן משרתות כראוי את האינטרס הציבורי.
אך המשטרה היא קו ההגנה הראשון. בדיוק כמו שבחזית הביטחון אסור לומר "טוב, מכסימום ניסוג לקו ההגנה השני" - כך גם בחזית ביטחון הפנים. אלא שקו ההגנה הזה אינו קיים כיום. נסו להיזכר מתי ראיתם שוטרים מפטרלים ברחובות, ולא לפני אירוע המוני ולא במארב לנהגים. אני משער שהתשובה שלכם תהיה זהה לשלי: לא ראינו.
שוטר בודד אולי לא היה מונע את האונס בגן העיר, ולא בטוח שניידת הייתה מונעת את הרצח של גדי ויכמן. אבל, ראשית, ייתכן שכן. שנית ועיקרית: שוטרים שייראו ויישמעו ויורגשו, הם הדרך היחידה להחזיר את תחושת הביטחון בטווח הארוך ולטווח הארוך. אם אזרח יידע שהוא יכול להשיג שוטר בפנייה אישית בתוך שתי דקות, גם הפושע יידע זאת. אם שוטרים יערכו ביקורות פתע במקומות כמו חניונים וגנים ציבוריים, הפושעים יהססו הרבה יותר. זה כל כך פשוט, עד שאי-אפשר להבין מדוע בכלל יש לומר זאת.
גיוס למשטרה במקום לצה"ל
תאמרו: וכוח האדם מנין? יש לכך שתי תשובות. הראשונה: אני חותם לכם שיש במשטרה הרבה מאוד אבטלה סמויה, כמו בכל גוף ציבורי גדול. חבר שהזדמן לאחרונה לתחנת משטרה בתל אביב בבוקרו של יום שגרתי סיפר לי, שלא פחות משני שוטרים ושני קצינים הסתובבו ליד עמדת היומנאי והחליפו חוויות. אין ספק שזה המצב בכל התחנות ובכל הימים.
השנייה: יש לשנות מן היסוד את תבנית הפעלת הכוח של המשטרה. מאז שנות ה-70 מחויבת המשטרה להקצות חלק ניכר ממשאביה למאבק בטרור, וזה בא כמובן על חשבון המאבק בפשיעה. שוטרים שהוכשרו לטפל בפושעים, נשלחים לאבטח תחנות אוטובוסים וקניונים. את אלו צריך להחליף בכמה אלפי בחורים שיגויסו למשטרה במקום לצה"ל, הסובל כידוע מעודף כוח אדם ביחידות שאינן קרביות. קחו כאלו שאינם מתאימים לשירות קרבי (וזה אגב גם פתרון מצוין לגיוס חרדים, ערבים ומשתמטים למיניהם), תנו להם מדים כחולים במקום מדים ירוקים, ושלחו אותם למשימות האבטחה. את הכסף קחו מצה"ל, שלא יצטרך אותו. את השוטרים המקצועיים החזירו לתפקידם האמיתי: שיטור.
אפשרות נוספת היא להטיל על שוטרי הפטרולים את שתי המשימות - ביטחון ושיטור - בעת ובעונה אחת. אם שוטר שם עין על מניעת פשיעה, הוא יכול לשים את העין השנייה על מניעת טרור. והוא אפילו לא צריך להיות פוזל לשם כך: במידה רבה, המשימות הללו חופפות ומשלימות זו את זו.
תוכנית מקיפה תוך חצי שנה
המשטרה זקוקה כמובן גם לניעור רציני מבחינת מקצועיותה ואמינותה. את הניעור הזה אי-אפשר להשיג אם מצפים מהמשטרה עצמה לבצע אותו. לכן, יש למנות צוות מקצועי חיצוני עליו יוטל להגיש בתוך חצי שנה תוכנית מקיפה לשינוי מבני ומקצועי במשטרה, תוך התחייבות מראש של הממשלה ליישם אותה במלואה בתוך שנה נוספת.
בראש צוות כזה הייתי מעמיד איש עסקים בעל ניסיון והצלחה מוכחים בניהול (למשל:
איתן ורטהימר), ולצידו ניצב או רב-ניצב בדימוס (רצוי מישהו שעזב את המשטרה בטריקת דלת), אלוף או רב-אלוף במילואים, האחראי על ביקורת המשטרה במשרד
מבקר המדינה וסניגור ציבורי ראשי לשעבר (כדי להבטיח שזכויות חשודים לא ייפגעו בתהליך). הייתי משלם לכל אחד מהם 50,000 שקל בחודש כדי שבמשך אותם שישה חודשים יעסוק אך ורק במשימה זו. בקיצור: מעין ועדת חקירה ממלכתית, אבל בלי הסרבול שלה ובלי חיפוש אשמים.
כל עוד המשטרה תמשיך לפעול במתכונת הנוכחית, גם הפשע ימשיך להשתולל במתכונת הנוכחית. וכל עוד ראש הממשלה והשר לביטחון הפנים ימשיכו להעניק גיבוי לגוף שכשלונו מהדהד מדי יום, דמם של הקורבנות הבאים יהיה על ידיהם.
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
