בעוד משרד האוצר מחפש בקדחתנות מקורות לסתימת הגרעון בתקציב, העלול להגיע השנה ל-30 מיליארד שקל, חלק נכבד מן הפתרון מצוי ממש מתחת לאפם של יובל שטייניץ ואנשיו. אם הם היו טורחים לקרוא את דוח מבקר המדינה שפורסם רק לפני חודש, במקום לקבור אותו כרגיל באיזושהי מגירה, היו מגלים שאפשר להשיג את הסכום, או לפחות חלקים ניכרים ממנו, בלי להטיל על הציבור אפילו גזירה אחת. מהיכן? פשוט מאוד: מגביית חובות.

המבקר מיכה לינדנשטראוס קבע בדוח השנתי, כי החובות למדינה עומדים לפחות על 60.7 מיליארד שקל - כפליים מן הגרעון השנה. אמרנו "לפחות", משום שלמעשה החובות מסתכמים ביותר מ-120 מיליארד שקל, אך המבקר מכיר בכך שמחצית מסכום זה כנראה לא ניתן יהיה לגבות מסיבות שונות. אותם 60 מיליארד שקל מורכבים מחובות של 20.5 מיליארד שקל לרשות המיסים; 12.5 מיליארד שקל לביטוח הלאומי; מיליארד שקל לרשות המים; 1.9 מיליארד שקל למינהל מקרקעי ישראל; 900 מיליון שקל למשרד הבינוי והשיכון; אותו סכום למשרד התמ"ת; ו-21.7 מיליארד שקל לנושים אחרים, כגון 6 מיליארד שקל לחברות הממשלתיות.

מדוע המדינה אינה גובה את החובות הללו? דוח המבקר חושף אוזלת יד ורשלנות כמעט בכל נקודה. "המבנה של מינהל הגבייה במתכונתו הנוכחית אינו בגדר מענה מקצועי הולם בתחומי הבקרה והפיקוח על תהליך גביית החובות על-ידי משרדי הממשלה", הוא קובע.

אין העברת מידע בין רשויות המדינה

אבל לפני שמדברים על גבייה, בואו נדבר על מידע - וגם כאן יש בלגן: "במינהל הגבייה אין מערכת ממוכנת למידע המאפשרת קבלה מסודרת ואמינה של דיווחים בדבר החובות הקיימים למשרדי הממשלה. זאת ועוד, טרם נקבעו נהלים המחייבים את החשבים במשרדי הממשלה לדווח למינהל הגבייה על התפתחות שיעורי הגבייה והיקפי החוב לסוגיו בזמנים קבועים ומוגדרים".

שתי פסקאות נוספות בדוח המבקר חושפות את עומק הבעיה: "העדר של העברת מידע בין רשויות המדינה השונות פוגע פגיעה של ממש ביכולת הגבייה של המדינה, מאפשר לחייבים לחמוק מתשלום חובותיהם ועשוי להביא לחלוקת כספי ציבור לאנשים שאינם זכאים לכך על-פי חוק. כאמור, על הנהלת משרד האוצר בשיתוף הגורמים הנוגעים בדבר לפעול בהקדם להסדרת שיתוף הפעולה בין הגופים והרשויות שבאחריותה ובין הביטוח הלאומי.

"סוגיית ניהול חובות המדינה ומימוש גבייתם ביעילות ובמהירות היא סוגיה מערכתית הנוגעת למשרדי ממשלה רבים, שבהם חישוב החובות וגבייתם נעשים על-פי משתנים רבים ושונים. הגבייה המבוזרת שהתבצעה עד כה בכל משרד ומשרד לא הייתה יעילה, הצטברו חובות בסכומים ניכרים עבור המדינה ונפגעה יכולת ההרתעה שלה. על משרדי האוצר והמשפטים לפעול בנחרצות כדי לבסס רשות מרכזית אחת; רשות זו תפעל לרכז את כלל המידע והטיפול בגביית החובות לממשלה ובתוך כך תיתן מענה לסוגיות השונות שבמאפייני החוב וגבייתו".

המלצת טרכטנברג עדיין ממתינה

תאמרו: בשביל לגבות חובות צריך לשכור עובדים, ואולי העסק לא יהיה כדאי. לא נכון, קובע המבקר. עוד בשנת 2009 אמור היה מינהל הגבייה לפרסם מכרז לעורכי דין העוסקים בגבייה, שאמורים היו לתת למשרדי הממשלה שירותים של גבייה משפטית ונקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד החייבים. עורכי הדין הללו היו עובדים כנגד עמלה מתוך החובות, וכך כולם היו יוצאים נשכרים. פתרון קל ונכון. אבל נכון למאי 2012, המכרז לא פורסם.

המבקר לא היה הראשון ששם לב לאוצר הטמון בחובות. ועדת טרכטנברג המליצה להקים צוות בראשותו של מנהל רשות המיסים להעמקת הגבייה בין היתר תוך בחינת שימוש נרחב במערכות המידע הממוחשבות המצויות בידי הממשלה. "המלצה זו מונחת בפני הממשלה בשלב זה", נמסר למבקר. למה? אין הסבר.

לינדנשטראוס סיכם: "הביקורת העלתה ליקויים רבים וחמורים בהליכי רישום החובות למדינה, בהליכי המעקב והפיקוח בעניינם ובשיטות גבייתם. התהליכים הננקטים כיום לרישום החובות ולניהולם פוגעים קשה ביכולת המדינה לגבות את חובותיה וגורמים לאובדן של מיליארדי שקלים לקופת המדינה. נוסף על כך, הזמן הרב העובר ממועד החיוב הראשוני ועד תחילת הפעולות לגבייתו פוגע פגיעה של ממש ביכולת לגביית החובות ובמימושם ומעיד על אוזלת יד, ולעתים אף על רשלנות בגבייתם.

"לדעת משרד מבקר המדינה, על הממשלה להידרש לסוגיה זו ולפעול ללא דיחוי ובנחרצות להקניית סמכויות וכלים שיאפשרו גבייה יעילה של החובות. מן הראוי שפעולות אלה יבוצעו לפי הצורך בתיקוני חקיקה, בנהלים, בהגדרת הסמכות והאחריות, בנושאי איגום המשאבים וריכוז המאמצים במסגרת גוף שלטוני מרכזי אחד ויעיל עם סמכויות אפקטיביות, תוך כדי יצירת שיתוף פעולה בין רשויות השלטון הנוגעות בדבר. נחרצות הממשלה בגביית חובותיה בסכומים של מיליארדי שקלים אמורה לתת בידיה מקורות כספיים רבים שיוכלו לממן, בין השאר, פתרונות כלכליים וחברתיים העומדים על סדר יומה; זאת ועוד, גבייה נחושה תרתיע את החייבים לה, תתרום לכיבוד החוק ותבטיח מינהל תקין".

לחייבים לא מגיעות זכויות

יורשה לנו להוסיף כמה הערות משלנו. מדובר בחובות חלוטים, שכל מה שצריך לעשות הוא לגבות אותם. לא צריך ללכת לבית המשפט, לא צריך להגיש תביעות, לא צריך כלום. פשוט להרים את הכסף ולקחת אותו. לכן, הדרך הנכונה ביותר לטפל בחובות הללו היא באמצעים מינהליים, והנה תקדים מכיוון שונה לחלוטין.

לפני מספר שנים הועברו תיקוני חקיקה לטיפול בסרבני גט. לא עוד כליאה לשנים ארוכות, אלא פגיעה ישירה ומיידית בזכויותיהם הכספיות והאזרחיות. סרבני גט מגלים שחשבונות הבנק שלהם מעוקלים, שאין הם יכולים להוציא רשיון נהיגה ושאין הם יכולים לקבל דרכון. אפשר להפעיל בדיוק את אותם אמצעים כלפי מי שחייבים כסף למדינה, ואז נראה מי יהיה הגיבור או החכמולוג שימשיך להתחמק. אין סיבה שלא להגביל את חשבונו של מי שאינו פורע את חובותיו לכלל, בדיוק כפי שנעשה כלפי מי שאינו פורע את חובותיו לפרט. אין סיבה שמי שאינו משלם למדינה יוכל להמשיך ליהנות משירותים שאין הוא חייב לקבל, כגון רשיון נהיגה או דרכון.

לפני שמטילים עוד נטל על האזרחים הישרים שאין להם ברירה אלא לחרוק שיניים ולשלם, חובה על המדינה להכות את מי שמרמים אותה וגונבים מכולנו: לא רק מי שאינם משלמים מיסים, אלא גם מי שאינם פורעים את חובותיהם. זה פשוט וזה צודק.