הריסת הבתים בבית אל: תקדים ועוד איך

היועץ המשפטי לממשלה מסר כי הריסת שכונת האולפנה בבית אל לא תהווה כפי הנראה תקדים ליישובים אחרים שגם בהם כפי הידוע נבנו בתים על אדמה פרטית. כיצד יכול היועץ המשפטי לממשלה לדעת מה יחליטו שופטי בג"ץ? גם האישור העקרוני שנתן בג"ץ בזמנו להפקיע שטחים לצורך צבאי לא יעמוד במבחן משפטי כאשר יתברר שהצורך הצבאי של אז כבר לא קיים יותר ונשאר בפועל צורך התיישבותי אזרחי. צורך שכזה אסור שיתממש על קרקע פרטית של ערבים, השאלה היא מה עושים עם אותם בתים שכבר ניבנו.

הממשלה והעומד בראשה רוצים להימנע מאי כיבוד פסיקת בית המשפט מחד ואי חקיקה דורסנית מאידך, אלא שכמו בחיים לא ניתן לאורך זמן להמשיך ולהלך על חבל צר מבלי לנקוט עמדה.

ברור לגמרי שיהיו מספיק "נשמות טובות" שיעשו כל מאמץ כדי לאתר בעלים ערביים של אדמות שנתפסו ואלה בעידוד "שומרי החוק" יגישו בג"ץ אשר יפסוק משפטית ויצווה על הריסה ופינוי. לא צריך להיות משפטן כדי להבין שזה המסלול העתידי.

על כן, אי נקיטת עמדה תוביל לעוד ועוד פסקי דין כאלה שיהוו גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה, ועל כן תצטרך הממשלה למצוא פתרון ולקבוע משפטית מה יחול עליו התיישנות ומה ניתן להרוס. נכון שהחוק הבינלאומי חל על השטחים שמדינת ישראל לא סיפחה (ויש הטוענים שגם עליהם חל החוק הבינלאומי...) אבל ברמה העקרונית אין לדעתי הבדל בין "גילוי" מפתיע של ערבי המחזיק בעלות על קרקעות בשיח מוניס עליהם בנויה אוניברסיטת תל אביב או "גילוי" דומה של ערבי המחזיק בבעלות על שטחים בשייח בדר עליהם בנוי בית המשפט העליון.

בשניהם לא יהיה בית משפט בישראל שיצווה על הריסה או אולי בית המשפט העליון יצווה על הריסתו שלו?