הזניית חופש הביטוי

בעיתון מעריב מתנהל בימים האחרונים דיון ער ומעניין בעניין גבולות חופש הביטוי.

ביום שלישי האחרון אמר המגיש אברי גלעד, בתוכנית הרדיו אותה הוא משדר עם הפובליציסט יעקב (ג'קי) לוי "המילה האחרונה", את הדברים הבאים: "כשאתה זורע זרע של שנאה הוא לא ניבט רק בעציץ שלך אלא הוא מתפשט למרחקים רבים".

האמירה שהציתה את אש המרד הינה: "המסתננים משתייכים לדת האיסלאם, אך האיסלאם כרעיון מרעיל את מאמיניו".

ביום רביעי האחרון התפרסם מאמרו של העיתונאי עפר שלח אשר קובל על הדברים מבלי שבחר להתעמת איתם בכלל, או להבין את ההקשר שבהם הם נאמרו, אלא נקט בצעד חד-צדדי, פנה למפקד גלי-צה"ל ירון דקל והתחנה הוציאה הודעה לקונית שהיא מגנה את הנאמר בתוכנית.

במקביל פורסם מאמרה של לילך סיגן שבו היא כותבת, בצדק, שהעליהום על אברי גלעד גדול ממה שהוא אמר.

אם חושבים על הדברים, אברי בגדול צדק: האיסלאם הקיצוני מרעיל כל חלקה טובה וגורם להווצרותן של תנועות תומכות טרור כגון: "אל קעיאדה","חמאס", "חיזבאללה", ו"הנמרים הטמיליים", לטבח המתרחש בימים אלו בסוריה, לכאוס במצרים ולגרעין האירני.

תופעות אלו ואחרות מובילות לשנאה מתודלקת אשר מתחילה במדינות אירופה נגד המהגרים (שרובם הגדול מוסלמים), ובישראל כנגד המסתננים (ע"ע מירי רגב, דני דנון, אלי ישי וחבריהם).

גזענות כלפי דת

חשוב להדגיש שיש באיסלאם גם דברים טובים ולא בטוח שהשנאה למהגרים הינה מהסיבות הנכונות, אך השיח כיום הוא מתלהם ובוטה מאחר שברוב מדינות העולם האזרחים מיואשים מדרך ההתמודדות עם בעיות כאלו ואחרות.

אברי טעה בכך שלא הוסיף את המילה "קיצוני" למילה איסלאם וכן בכך שאמר בהמשך "שכל בן דת האיסלאם הוא חולה". זה עלול להתפרש כגזענות כלפי בני דת כזו או אחרת (כמו הדברים המזוויעים שאמרה ח"כ אנסטסיה מיכאלי לפני יומיים בגנות ההומו-סקסואלים).

התגובות המזעזעות של עיתונאים בכירים כנתן זהבי, בן כספית ועפר שלח, אשר בחרו שלא להתמודד עם ההקשר שבו נאמרו הדברים אלא הפכו את זה כמושא ללגלוג, לא תורמת להבניית השיח התרבותי אלא אף מזנה אותו.

לכן, זוהי הסיבה שלא מתייחסים כראוי לדוח מבקר המדינה, לבעיית הפדופילים והתקיפות המיניות, לתאונות הדרכים ועוד כהנה וכהנה.

כשאנשים אומרים דברים בוטים ובצורה חריפה, יש להתייחס לתוכן הדברים ולההקשר שבה הם נאמרים ולאחר מכן ניתן להתווכח על מהות הדברים.