בין מגזר למגדר

כמה קל היה לו ליאיר לפיד לעוט על אלי ישי, ולדרוש את פיטוריו. כותרת חדשה שמצטטת משפטים מרתיחים מבית היוצר של שר הפנים. אחרי שהאשים את החיילים החילונים בכשלון במלחמת לבנון השנייה, שהפך לראשון לגזענים ואף הכחיש כל קשר למצב מערך הכיבוי - הוא הגדיל לעשות והשווה גיוס לצבא לשלושת הדברים עליהם נפסק 'יהרג ובל יעבור'.

כמה קל להוציא דברים מהקשרם. הרי מה אמר ישי? לא ברור, בניגוד למאמר הקודם, שדיבר על דבריה של אנסטסיה מיכאלי, כאן לא ניתן לצטט מישהו. הבהרות שיצאו מלשכת ישי מציגות תמונה שונה ואחרת, מהן עולה כי הטענה היא שגיוס בכפיה יגרום לכך שגם הפלגים המתונים שעודדו את הקמת הנחל החרדי ואת שאר מסגרות הצבאיות המותאמות לחרדים, יובילו להכרזה מצידם כי נושא זה הוא בבחינת יהרג ובל יעבור.

אז מה יוצא לנו? יש נושא שברור שלכלל אזרחי ישראל דורש תיקון, לא? כי צה"ל הוא צבא העם, על כן כולם צריכים להכנס אליו. וועדת קש"ב נועדה הרי לתקן את מה שוועדת טל לא הצליחה לעשות - להשוות את הנשיאה בנטל. האמצעים? מקל וגזר. בעיניי יש בכך שינוי ערכי ומהותי, שמפר את ההגדרה של 'צבא העם'. בוודאי יש להעריך את מי שמשרת, כל התורם למדינה - בין אם זה בשירות במדים ובין אם זה בשירות לאומי, או אזרחי, ראוי להערכה. איכשהו כשזה מגיע לחרדים, השיח עובר מ'למה הם לא משרתים', ל'איזה גזר ימשוך אותם?', או 'איזה מקל ירתיע אותם מספיק כדי לפשוט מדיהם וללבוש מדי חאקי?'.

אובדן צבא העם

זה בסדר, אין שום בעיה. יכול להיות שזו הגישה החדשה, להעניק כמה שיותר למי שמשרת את המדינה. יש בזה מאין אובדן רוח ההתנדבות, כאילו רק כסף מניע את העולם. אם ניתן לחרדים את האפשרות לצאת לעבוד, להעלות את רמת חייהם. ואם לא? מקל. חוסר אפשרות מוחלט לעבוד, מניעת קצבאות ועוד כהנה וכהנה. המשמעויות של זה עבור חייל אחר, חילוני למשל, שהתגייס מתוך ערכיות ולא מתוך איום, הן קשות. אם עד כה הוא דרש שוויון בנטל, עתה הוא ידרוש שוויון בחלוקה.

וגם את זה באה וועדת פלסנר לתקן. אבל אז זה אומר שגיוס לצבא הוא כבר לא המעשה הציוני, אלא המעשה האזרחי. כמו השירות שהיה לאומי, מסיבות של תקינות פוליטית הפך ל'אזרחי', הטרמינולוגיה קובעת את המהות. החובה האזרחית הזאת, שדורשת להכניס גם את החרדים לכור ההיתוך של השירות הצבאי והלאומי, היא חשובה מאין כמוה. מעבר לצמיחה הכלכלית שיכולה לעבור כאן החברה החרדית, היא יכולה להשתלב אחת ולתמיד בתוך שאר בני ישראל.

מה עם מהפכת המגדר?

אלא שלהכניס את החברה החרדית לצבא, דורש הסכמיות ופשרה רחבה מצד הצבא. אם החרד"לים שמתגייסים בחדווה יוצאים במהלך הופעות של זמרות, מה יהא על החרדים? ברור שהצבא יאלץ לפתוח מסלולים עם הפרדה מלאה בין המינים. ואז מגיע מכתב הקצינות, שדורשות: פלסנר כדאי שתבחר - או המגדר או המגזר. מה חשוב יותר, התקדמות הנשים או שילוב החרדים בחברה הישראלית?

איכשהו, החרדים לא יכולים לנצח. לא יתגייסו? - משתמטים. לא משלמים מיסים, ומה זה משנה אם המדינה אוסרת עליהם לעבוד, העיקר שהמקל ממשיך להכות. יתגייסו? שוביניסטים. מדירי נשים. ואז מה אם הם בכלל לא רצו להתגייס מלכתחילה.

דרושה התפשרות משני הצדדים, אבל צריך להבין שוויון בנטל הוא לא רק בשירות הצבאי. גם במסים. גם במאבק הדמוגרפי. גם בלימוד תורה. גם בשמירה על הציביון היהודי.

החומות שהוצבו במהלך שישים השנים האחרונות סותתו על-ידי שני הצדדים. גם החרדים, וגם החילונים. כל צד מלמד את ילדיו שהצד השני חשוך. אחד יאמר שהם לא מכירים את האור, והשני יאמר שהם לא מבינים בכמה חושך הם נמצאים. זה לא משנה. בעולם האורתודוקסי, כשכפייה היא הכלי החזק ביותר כפייה של המדינה לא עומדת באותו מצב. משחקי המקל והגזר לא יעזור. צריך להכיר בערך לימוד תורה מחד, ומאידך לא להגיע למצב בו גיוס הופך ליהרג ובל יעבור.

ואגב מה עם האיזונים של המגזר הערבי?