ברית ולא צדק

באמצעות השליטה על התקשורת והשליטה על אמצעי האכיפה, מנסים בעלי ההון, בשיתוף פעולה עם המדינה, לדכא את המון האזרחים שיוצאים למחות כנגד חוסר הצדק שהשתלט על החברה הישראלית. אזרחי ישראל הפכו למשועבדים לבעלי ההון כאשר ניתן לראות עליה קיצונית בעוני ובפערים החברתיים, שנובעים מיוקר המחיה וההשתלטות של הטייקונים על כל מקורות ההון במדינה.

במקום שהמדינה תפעל למען האזרחים ותנסה לפרק את ההשתלטות העויינת של בעלי ההון על הנכסים החברתיים, המדינה משתפת פעולה איתם וממשיכה למכור את כל הנכסים החברתיים של האזרחים. השימוש באלימות משטרתית ו"האלימות" התקשורתית שמופעלת כנגד המחאה הם תוצר ישיר של הברית הזאת בין המדינה לבין בעלי ההון.

הון ושלטון נגד ההמון


אלימות השוטרים כלפי המפגינים של המחאה החברתית בסוף השבוע האחרון היא לא מקרית, והיא תוצר של ברית בין בעלי ההון במדינת ישראל לבין מקבלי ההחלטות שרוצים להמשיך לשלוט בעם. המחאה שהייתה בקיץ האחרון לא הפחידה רק את הממשלה, היא הפחידה גם את בעלי ההון, שהרגישו לראשונה שישנה סכנה אמיתית שהם יאלצו לוותר על השליטה שלהם במשק הישראלי, ויצטרכו להיות קצת יותר הוגנים כלפי תושבי ישראל.

הבנקים, חברות הסלולר, חברות המזון והטייקונים שגם שולטים באמצעי התקשורת החליטו למנוע בשיניים מחאה נוספת, ולכן אנחנו רואים אלימות של המדינה כלפי המחאה והתגייסות של התקשורת נגד המוחים. מדהים שפתאום כבר אסור להקים אוהלים בשום מקום והמשטרה מפעילה כוח ניכר כדי למנוע את הקמת האוהלים, ולא פחות מוזר שפתאום התקשורת כבר לא מפארת את המחאה ובמקום להושיט יד לשמירה על הדמוקרטיה היא מתגייסת דווקא לטובת המדינה ולטובת בעלי ההון שרומסים את האזרח הקטן.

אגרוף של ברזל

משטרת ישראל נוהגת ביד קשה כלפי מנהיגי המחאה החברתית, כאשר היא אינה מעניקה אישורים להפגנות ומנסה לפרק כל התארגנות של אנשים שיכולה להצית את המחאה. בניגוד לשנה שעברה שבה המשטרה העניקה אישורים להפגנות בקלות יחסית ולא פעלה כנגד בניית האוהלים, השנה מבלי לתת הסבר לציבור, אימצה המשטרה מדיניות, שהמטרה שלה היא חיסול היכולת של הציבור למחות. המדיניות הזאת של המשטרה מנוגדת לערכים הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר של הזכות להפגין, אבל זה לא מפריעה למפקדי המשטרה להמשיך ואפילו להחריף את הצעדים כנגד מנהיגי המחאה.

שוטרים ומפקדים מתבטאים במפורש ואומרים שהמטרה שלהם היא לשבור את המחאה "באגרוף של ברזל", כאשר נראה שהם שכחו שהתפקיד שלהם הוא גם לשמור על הזכות הבסיסית של כולנו למחות נגד עוולות חברתיות. המדיניות הזאת של המשטרה היא מדיניות מכוונת, כאשר ברור שמישהו בממשלה חושש מהמחאה החברתית ומנסה לעצור אותה עוד לפני שהיא תפרוץ. הממשלה שלא מלאה את תפקידה ולא טיפלה בסוגיות שעלו במחאה החברתית האחרונה, משתמשת היום בעוצמה שהציבור נותן, כדי לדכא את הדרישות הלגיטימיות של כולנו למידה מסוימת של צדק.

תקשורת מסלפת

הספינים בתקשורת התחילו כבר לפני מספר חודשים, כאשר נעשה כל מאמץ לעשות למחאה דה-לגיטימציה הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פוליטית. כבר שבועות אנחנו שומעים כמה מסוכן לעשות גירעון וכמה אנחנו קרובים לקריסה כלכלית כמו יוון, אבל אף אחד לא מציג את התמונה האמיתית שכמו בישראל, גם ביוון העושק והגזל של בעלי ההון הוא שהוביל להתמוטטות, ומעמד הביניים הוא זה ששילם את המחיר. לא קשה להבחין שגם ספרד ואירלנד נקלעו לחובות לא פחות גדולים מיוון, למרות שהן היו מדינות קפיטליסטיות לחלוטין, אבל על זה אף אחד בתקשורת לא רוצה לדבר. בתקשורת גם מנסים להציג את המחאה כמחאה של הסטודנטים המפונקים מהשמאל, למרות שהפעם מאות פעילי מחאה, שמגיעים מהשכונות ומשתייכים לגוש הימין, הם אלה שמובילים את המחאה ומאחורי הקלעים גם דוחפים את הציבור לצאת לרחוב.

בתקשורת, שהיום משרתת את האינטרסים של בעלי ההון ושל המדינה, המחאה היא של שמאלנים סטודנטים, כל מנהיגי המחאה הם אנרכיסטים, ובכלל כל מי שיוצא למחות יוצא רק ממניעים פוליטיים ולא כי הוא עני ואינו יכול לקנות אוכל. מיליון וחצי אזרחים שחיים מתחת לקו העוני אמורים בעיני "ברוני התקשורת" לשבת בשקט, וגם מעמד הביניים שכבר אינו מצליח לגמור את החודש ולהתפרנס בכבוד אמור לשתוק, לנוכח המשך ההתעשרות שלהם ושל בעלי ההון האחרים שהשתלטו על המשק הישראלי.

הציבור חייב להמשיך במחאה שלו ולא להיכנע לברית הבלתי מוסרית שנכרתה בין המדינה לבעלי ההון, ואם היום אנחנו לא נקום ונצעק את הצעקה שלנו, מחר אנחנו עלולים לראות דם נשפך ברחובות בדיוק כפי שמתרחש בסוריה והתרחש במצריים בעבר הלא רחוק.