מחאה הגולשת לאלימות ומשטרה אלימה, כפי שהתגלו לאחרונה, מכרסמות בלגיטימיות של עצמן ובאהדה הציבורית אליהן. אך גם מעבר לכך, המחאה שונה מאוד מכפי שהיא מצטיירת כלפי חוץ.
אכן המחאה היא תופעה מבורכת באשר נותנת אפשרות לקולות מחוץ לממסד להישמע, דבר שכמעט אינו מתאפשר בצינורות הרגילים: המערכת הפוליטית והתקשורת. אבל בניגוד לנהוג לחשוב, היא איננה "קול העם", כי גם היא כמו הארגונים החברתיים האחרים מאורגנת על-ידי אליטות: מנהיגים או מנהיגות בעלי עוצמה והשפעה, כדוגמת
דפני ליף, סתיו שפיר ו
איציק שמולי. אומנם אלה באים מחוץ לממסד, וקולם לא נשמע כמעט מקודם. אבל לגמרי לא ברור באיזו מידה הם מדברים בשם הציבור.
וחשוב עוד יותר: לרוב, תנועות המחאה עולות לבמה הציבורית בקול ענות גבורה אך יורדות ממנה בקול ענות חלושה, ובין לבין,
הישגיהן דלים. על כך אנחנו למדים למשל מתנועות המחאה שקמו בארץ בשנות השבעים, וכן מן המחאה של השנה שעברה.
הטריקים והשטיקים הסיבה להישגים המצומקים היא בכך שהאליטה הממסדית של השלטון ואלה הקשורים אליה, נוקטים במה שידוע בעברית עכשווית, כ"טריקים ושטיקים", חלקם במודע וחלקם לא, כדי למסמס את המחאה. אלה כוללים למשל:
- הקמת ועדה, המאפשרת לבעלי השלטון להרוויח זמן ולהפחית את הלחץ המופעל עליו.
- הבטחות, שגם הן מפחיתות את הלחץ, אבל חלקן מופרות בשל אילוצים שונים, וברבות הימים הן נשכחות.
- קליטת מנהיגי המחאה לתוך מפלגות קיימות, מה שכרוך בפירוק התנועות ובמיתון דרישותיהן.
כך, כזכור, המחאה של השנה שעברה הצמיחה את ועדת טרכטנברג, שבעקבות מסקנותיה הבטיחה הממשלה בין השאר חינוך חובה מגיל שלוש, צעדים שיוזילו את הדיור והפחתת המיסים על בעלי ההכנסות הבינוניות.
גורל שונה למחאה? ואחת התופעות הבולטות ביותר במחאה של תנועת "הפנתרים השחורים" של שנות השבעים הייתה קליטת מנהיגיה במפלגות ממסדיות שונות, ולא נודע כי באו אל קרבן. וכבר עתה מחזרות מפלגות שונות אחרי מנהיגי המחאה הנוכחית.
עדיין לא ברור מה יעלה בגורלה של ההבטחה הראשונה, אבל כבר ברור ששתי ההבטחות האחרונות הן בדרכן לתהום הנשייה: מחירי הדיור מוסיפם לעלות, ובתקציב הבא כבר מתוכננים מיסים חדשים על שכבות הביניים.
וכך קרה גם במשך השנים: תנועות מחאה בארץ דרשו דיור בר-השגה, אבל מחירי הדיור מעפילים בכל פעם לשיאים חדשים. תנועות המחאה דרשו חלוקה שוויונית יותר של המשאבים, אבל אי-השוויון בהכנסות הולך וגדל.
האם גורלה של המחאה בפעם הזאת יהיה שונה? אני מקווה שכן, אבל חוששת שלא.
