תמות נפשי עם הרפורמים

סער רפורמי

מן העיתונות: "המדינה תממן שכר רבני קהילות לא-אורתודוקסיות באמצעות משרד התרבות. ע"י כך תופשר הקפאה שמנעה מינוי רבני שכונות בכל הארץ, עקב עתירת הרפורמים לבג"צ להשוואתם בתפקידים אלו". שר הדתות יעקב מרגי: "דרשנו שהרפורמים יוכרו רק כראשי קהילות, ולא כרבני קהילות, אך היועץ המשפטי לממשלה הכתירם ל'רבנים'. אם אדרש לשלם שכר ל'רבאייס' רפורמים - אתפטר".

ועוד מן התקשורת: "הרב הראשי עמאר יוזם כנס רבני ישראל נגד הרפורמים וההכרה בהם, בסיסמת 'היו לא תהיה'! מרן הרב עובדיה הצטרף לקריאה". הכנס אמור להתקיים בשבוע שבין כתיבת המדור לקריאתו. האם הצליח? ועוד בנושא מגיזרה אחרת: "הרב יעקב אריאל התבטא בחריפות נגד הכרה ממלכתית ברבנים רפורמים והגדירה כפגיעה בציפור הנפש של תורת ישראל. לדעתו, אם ההחלטה תמומש צריך לשקול לפרק את כל מערך הרבנות הראשית לישראל ולהקים במקומה גוף עצמאי".

ומנגד, ידיעה מפתיעה במקצת: "המנהיג החדש של הזרם הליטאי, הרב א"ל שטיינמן, אמר לנאמנו הרב יונה מצגר שאיננו תומך במאבק מוחצן נגד הרפורמים, בהיותו חסר תועלת ורק יגביר את כוחם".

אינני חשוד באהדת התנועה הרפורמית ו'רבניה'. אני רואה בהם 'אויב' - בישראל, בסוגיות 'דת ומדינה', ומעבר לים - במתן לגיטימציה להתבוללות. אעפי"כ, בדיון הנוכחי מקובלת עלי דוקא עמדת הרב שטיינמן, הלמדן הקר. (ואוסיף בסוגריים; גם עמדת הרב אריאל לשקול פירוק הרבנות הראשית והקמתה כגוף עצמאי, מקובלת עלי, ולא מטעמו; דוקא בשל... שר הדתות ומפלגתו (ש"ס) המשתלטים על מוסד ממלכתי זה בתיאום עם העסקנים החרדים(.

גם לי גם לך לא יהיה

דבריי ועמדתי מכוונים הרבה יותר למישור העקרוני מאשר לטקטיקה ה'שטיינמנית' של אי-מתן כח לאויב ע"י עצם המאבק נגדו. תנועת ש"ס, שהפכה למובילה בסוגיות 'דת ומדינה' בתוקף כוחה בכנסת ושליטתה במשרדים הרלוונטיים, סיגלה לעצמה מדיניות הרסנית של "גם לי גם לך לא יהיה" (מל"א ג,כו), של שפיכת התינוק עם המים. שנים ארוכות אין מינויים לרבני שכונות וקהילות (אורתודוקסיות), והציבור הנזקק לרב נותר ללא כתובת, והכל כדי לא לפתוח פתח ל'שטן הרפורמי' להשתחל דרכו.

"תמות נפשי עם פלשתים" (שופטים טז,ל) ויהי מה! ובהזדמנות זו ייאמר כי שס, אשר שירותי הדת הם קרדום למשרותיה והדום לרגליה, מושכת וסוחבת מינויי רבנים רבים בערי הארץ ומושבותיה, כי טרם הגיעה ל'דיל' עסקי אטרקטיבי. גם בתחום זה היא מוכיחה את נוסחתה: "גם לי גם לך, גם לתורה וגם ליהדות - לא יהיה".

גישה שסית זו כבר גרמה לנו יגון ואסון במחיקת המילה יהודי מתעודת הזהות של כולנו (והשארתה רק ברישום החסוי במינהל האוכלוסין) בעקבות החלטת בג"צ (בשנת 86) לרשום 'יהודי' גם לגיור רפורמי שהתבצע בחו"ל. (אגב, שר הפנים הש"סי דאז, הרב יצחק פרץ התפטר בעקבות החלטה זו. ואגב דאגב, במקומו נכנס שסניק מפותל, אריה דרעי). ומה הרווחנו? הרפורמים ממשיכים לגייר בחו"ל (וי"א, גם בארץ ואכ"מ) ונרשמים כיהודים במירשם האוכלוסין. בניצוחה של שס הקרבנו את יהדותנו המתועדת על מזבח טראומת הלגיטימציה לרפורמים. ויש לכך השלכות עקרוניות וסמליות חמורות, וגם ובעיקר פרקטיות. הוי, "תמות נפשי עם פלשתים"!

טראומה?

הגיע הזמן להפסיק ליירא את הציבור ב'פצצת האטום' הקרויה לגיטימציה לרפורמים. אי-אפשר לכלכל את כל מעשינו, לוותר על יהדותנו הרשומה ועל רבנינו בישובים ובשכונות, אך ורק כדי שלא ניחשד כאילו אנו נותנים מעמד או הכרה לרפורמים. האתגר הרבני העיקרי שלנו הוא העמדת רבנים ראויים בכל אתר ואתר. האתגר החינוכי שלנו הוא מלחמה במתירנות ובזרועותיה התמנוניות. המאבק ברפורמים הוא שולי ופינתי, והעצמתו רק מעצימה אותם. היכן הראש של שס? האם לייחל לשובו של אריה דרעי?

ושאלה מנקרת בראשי, וכבר הועלתה במדור זה: מה לה ליהדות המזרח, לשס ולרב עמאר, להוביל את המאבק ברפורמים שהוא אשכנזי במהותו? תנועה זו לא קנתה שביתה בארצות המזרח, וכמדומה שאפשר יהיה לספור על יד אחת את ה'מזרחיים' החברים בה. ואם ש"ס רוצה לזכות במקום כבוד בכותל המזרח הליטאי, כ'מגינת היהדות הצרופה' כנגד הסכנה הרפורמית, הרי הרב שטיינמן כבר הושיט את הסולם לרדת מעץ סרק זה.

הרפורמים דומים במידה רבה לצדוקים של ימי המשנה ובית שני. חז"ל נלחמו ב'הלכותיהם' בהקשרים שונים. בראש המדור צוטטה משנה לפיה הויכוח עמם גרם לנו לטמא בכוונה את הכהן שורף הפרה. הנוכל ללמוד משהו מכך?