המעט המצביע על המרובה

אנו נמצאים במהלך עדותו של עד המדינה בפרשת הולילנד, עוד בטרם נחשף לחק"נ מצד ב"כ הנאשמים, אך כבר עתה ניתן לומר כי אנו נחשפים ל"שיטת עבודה" לפיה עובדי ציבור מחלקים אחוזי בניה ציבוריים תמורת סיפוק צרכיהם הפרטיים והציבוריים כאחד.

לו הייתי משוכנע כי מדובר במקרה חריג, המצביע על תקינות בד"כ, הייתי שותק, אלא שכאן אני רואה "שיטה" שנוהגת בחלוקת משאבים ציבוריים ע"י אנשי ציבור בתמורה לסיפוק צרכיהם הכספיים, לאו-דווקא חלוקת אחוזי בנייה, אלא הספקה של עניינים שונים המסורים לעובדי ציבור כגון, רישיונות, זיכיונות, טיפולים עירוניים שונים וכדומה תמורת קבלת כסף או שווה כסף.

בין השווה כסף נמנית גם בקשה לתמיכה פוליטית או לפעילות פוליטית לטובת עובד הציבור, שטיפולו הציבורי נדרש. דבר אחרון זה הוא כול כך נדוש שאין הוא נחשב לעברה ונוהג כדבר שבשגרה. אשתי ביקשה לטפל בשיקום גן ציבורי בשכונתה, שהוזנח שנים רבות. באופן אוטומטי ובלי להניד עפעף נדרשה לפקוד למפלגתו של עובד הציבור שטיפל בגינה, את מכריה וידידיה ואף נשלחו לה מיידית טפסי התפקדות. זהו הכלל, זה אינו יוצא מהכלל.

מערכת המשפט טועה תדירות: כשבא לפניה מקרה של עברה או עוולה - היא מתייחסת למקרה הספציפי בלי לתת את הדעת כי נחשף בפני מערכת המשפט מקרה ספציפי אך הוא מסתיר אלפי ואולי מאות אלפי מקרים שכלל לא נחשפו בפני ביהמ"ש,עליהם ביהמ"ש כלל לא נותן את דעתו. ההפך, הדבר מתמרץ את הגוף להמשיך ולפעול בעוולה מתוך חשבון פשוט, אם מתוך עשרות אלפי מקרים מגיע רק כמה מקרים בודדים לביהמ"ש - גם אם יפסיד בהם הגוף הכלכלי, עדיין ביצוע העוולה משתלם מאוד.

כך גם מקרי השוחד וטובת ההנאה שדורשים ומקבלים עובדי ציבור. גם אם מדי מספר שנים במאמץ אדיר של המשטרה, הפרקליטות ומשרד המשפטים מועמד מישהו למשפט- זה רק מגביר את הנורמה של כדאיות קבלת טובות הנאה ולא מחליש אותה.

דרך החשיבה הסטנדרטית היא שמערכת החוקים התקנות, הנהלים, הצווים, חוקי העזר העירוניים, הנהלים וכדומה היא טובה מאד, אלא שיש לאכוף אותה וליצור הרתעה ראויה.יש לחשוב מחוץ לקופסא. לא עובדי הציבור הם המושחתים והעבריינים- הם מתנהגים לפי הסטנדרט. מה שמאפשר להם לפעול כך הם הכלים הרבים הניתנים להם באמצעותם יכולים לפעול כפי שפועלים. הכלים הם: "נהלים" "צווים" "תוכניות", שכדי לעקוף אותם הם מקבלים את טובות ההנאה.

טול מפקידי הציבור את הכלים שהם הנהלים, התוכניות וכדומה - נטלת מהם את מקור השחיתות. אם למשל איש איש יכול היה לבנות אחוזי בניה כמה שירצה ויכול היה לבנות ללא אישורי בניה כלל-היו נעלמים הרבה מאוד ממוקדי השחיתות. אין לי ספק, כי עובדי הציבור יתנגדו לכך נמרצות בגלל הטענה הלא נכונה של "טובת הציבור" אבל האמת הינה כי יתנגדו לכך בגלל פרוק כוחם ומקור טובות ההנאה שלהם.

חיי האזרח הישראלי במ"י אפופים היזקקות לשלטון המרכזי והמקומי כאחד על כול צעד ושעל. זהו המזון המזין את השחיתות וטובות ההנאה. כעיקרון, יש להפחית עד מאוד היזקקות זו כתרופה לשחיתות. פועלים בדיוק בצורה הפוכה: מוסיפים כול הזמן הגבלות ואיסורים שזה מזון חיוני לתופעת השחיתות ולא למניעתה

מי שעיניו בראשו מבין כי פרשת הולילנד מצביעה על תופעה מדאיגה שפשה ולא על חריג לתופעה. התרופה תהא בהפחתת ההזדקקות לשלטון ולא חלילה להגבירו.