עד לא מזמן סברו הכל כי תפקידו של אחמד עודה, האיש שהופקד מטעם וועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל על התפקיד הנחשק של הובלת ההתנגדות לשירות האזרחי, בא לידי סיום.
הקמפיינים המתוקשרים והמשולבים של ההנהגה הערבית ה"אותנטית", זו המיוצגת והמדובררת ע"י חברי הכנסת הערביים של בל"ד, חד"ש ורע"מ-תע"ל עשו את שלהם. רק 1% של ערביי ישראל הצליחו להסתנן תחת עינם הפקוחה של שליחי ההנהגה המתקראת "אותנטית" אל עבר זרועות התמנון הישראלי. "מצורעים" כינה אותם ח"כ זחאלקה, אחרים הדביקו להם כינויים קשים אף יותר והפחות מאופקים הפגינו מול בתיהם, השפילו אותם, תקפו אותם פיסית, איימו עליהם ונידו אותם בכפריהם. משכל אלה לא הועילו - סיפרו לנו כי מרבית המתנדבים נשים, וכי גם אם ניקח בחשבון את השיטור הקהילתי אין מדובר ביותר מאשר 2% מתנדבים מכלל הציבור הערבי.
אחמד עודה - דובר רהוט ומרצה מבוקש
פסיקתה של נשיאת בית המשפט העליון היוצאת, השופטת
דורית ביניש, טרם פרישתה, לא רק שגלגלה בפעם המי יודע כמה את תפוח האדמה הלוהט למגרשן של המפלגות היהודיות ולציבוריות הישראלית, אלא גם ליבתה את השאלה במיגזר הערבי והחזירה לחיים את מיודענו עוה"ד איימן עודה. האיש, שרק לפני ימים ספורים יכול היה לנשום לרווחה בעקבות מעורבותו הנטענת בפרשת אל-עראקיב שבנגב, שב למחזר את סיסמאותיו בנושא ההתנדבות והשירות הלאומי. אמרנו "לאומי"?
אכן, סוד גלוי הוא שנקעה נפשם של ערביי ישראל מכל שילוב שמופיעה בו המילה "לאומי". לכלל הזה יש יוצא מן הכלל - שילובה של המילה לאומי בצמד המילים החביב "ביטוח לאומי".
אחמד עודה, בעקביות ראויה לציון, אומר בכל הזדמנות ובכל אירוע, כי זכויותיהם של ערביי ישראל יונקות מעצם היותם אזרחים ומעובדת היותם, כהגדרתו "מיעוט יליד", וכי ערביי ישראל מתנגדים להתניית זכויותיהם ב"כל מיני שירותים" (לשרת את בני כפרך, עירך, סביבתך זה "כל מיני שירותים?").
אחמד עודה נחשב לדובר רהוט ולמרצה מבוקש בפורומים רבים. אין הוא מסתיר את העובדה שהוא אינו ערבי ישראלי, כי אם פלשתיני ("אנחנו לא ערבים ישראלים. אנחנו פלשתינים...", אימן עודה בכנס מעלות תרשיחה לחיים משותפים, יוני 2010). לא תמיד נוחה דעתו של עודה מן המקום שבו הוא מתארח, גם אם הוא בלב הגליל העליון הישראלי ("הגעתי לפה, למקום יפה, ששייך רק ליהודים, ושהוקם על אדמות של ערבים. אני מרגיש שאני נמצא במקום של קולוניאליסטים, בכל מובן המילה...", איימן עודה בפאנל דוגרינט בשורשים, 12.4.12).
אחמד עודה מקפיד להדגיש בכל הזדמנות, כי הציבור הערבי מקפיד לשלם מסים. האומנם? עדיין מרחפים הדי דבריו של פרופ' דן גלאי בפאנל ועידת הנשיא ב-21.6.12: "נציב מס הכנסה בעבר אמר לי שלא גובים מס הכנסה מערבים... כי מפחדים שיקבלו מכות"; "אנחנו לא גובים משני המגזרים האלה" (הכוונה לערבים ולחרדים - א.י.).
מדבר בשתי שפות
אבל מסתבר שאחמד עודה מתוחכם דיו כדי לדבר בשתי שפות - השפה שרוב אמצעי התקשורת החפצים ביקרו רוצים לשמוע (בעברית כמובן), וה"שפה" שערביי ישראל רוצים לשמוע. מתחוור שבערבית מרשה לעצמו מיודענו קצת יותר. בראיון האחרון שהעניק אחמד עודה ל"אלערב" ול"כל אלערב" בנצרת ב-29.6.12 לכתבת מרוות אשקר קבע אחמד עודה נחרצות:
"במקרה של אכיפת החוק נקרא תיגר על החוק, נקרא לאי כיבודו ולאי ביצועו". ובהמשך ישיר לדבריו מצטייד (או כדבריו הוא "מתחמש" - א.י.) אחמד עודה באמירתה של המשוררת והזמרת פיירוז: "אין די בתי כלא שיכילו את כל האנשים" (בתעתיק ערבי: "מא פי חבוס תסע כל אלנאס" - א.י.), וממשיך עודה ומסביר: "קרי: כאשר תהיה עמדתנו מאוחדת כי אז ייכשל הממסד באכיפת החוק".
אחמד עודה אינו לבד. חברו לסיעת חד"ש, וסים חורי, המשמש עוזרו הפרלמנטרי של ח"כ ד"ר עפו אגבריה, כתב בימים אלה ממש ("הגדה השמאלית", 5.7.12) את מה שחלק מאיתנו, הציבור היהודי, אינו יודע בוודאי: "הנהגת הציבור הערבי הכריזה על כוונה למרי אזרחי באם יהיה על בן המיעוט, בין היתר, להוות עורף פנימי ומגן אזרחי כשהרוב הלאומי ייצא למלחמה נגד עמו הנכבש".
עיון מקוצר זה בחלק מ"יצירות המופת" של עודה, חורי ופיירוז חושף אותנו בפני אמיתה אחת ברורה: אליבא דאחמד עודה, קרי - לשיטת ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, אין צורך עוד בדרישת הסף של "רוב לאומי היוצא למלחמה נגד עמו הנכבש" כדי להביא את ערביי ישראל למרי אזרחי; די, לשיטתם של אלה, באכיפתו של חוק שחוקקה כנסת ישראל!
עורו אחים עורו.
