מכתב מאבא חילוני חרד לאמא חרדית

כבר בכותרת ישנה תהייה: "למה אבא חילוני לא יכתוב לאבא חרדי, ודווקא לאמא?". "כי אמא יקרה, שם את לא הכי קובעת"... והנה לנו הבעיה הראשונה בסכסוך החילוני/חרדי שמעסיק גם בימים אלה את עם ישראל – כמו בכל 64 שנות.

אני אבא חרד שלא ישן הרבה מאוד לילות, הרבה מאוד שנים... ולנו ב"ה רק ארבעה ילדים ששרתו כמוני וכמו אשתי בצה"ל. כבר כאן אספר על חרדותיי אפילו טרום נישואיי: "פחדתי להתחתן כי ידעתי שילדיי, בבוא יום הגיוס, עלולים להסתכן וחו"ח להביא אותי למצב שאינני בטוח כי אעמוד בו".

אבל עשיתי – חושבים. אם אני שרתתי והרגשתי מעולה עם הפחד המעורבב בגאוות המדים עליי... אז למה שאמנע מילדיי לחוות את טבע החיים האמיתיים במדינת ישראל?

נרגעתי? בדיוק להפך. מרגע שהתגייס הילד הראשון ועד השחרור של הרביעי... יכולתי לעשות משכורות עתק מעבודה כשומר לילה... ההבדל היחיד בין שומר לילה ובין אב חרד לילדו המשרת בצה"ל – שגם ניסיונות הטיית המחשבות לכל מיניי תענוגות מעבירי זמן – ממש לא אקטואליים. הפחד משתק. ההמתנה שוחקת. הלחץ מתגבר. המצב ללא שליטה...

כי ככה הוא הטבע לכל מי שחי במדינת ישראל. ברור לכל אב ואם עבריים שבבוא היום... יש גיוס חובה. לא גיוס חובה ממורא החוק, אלא גיוס חובה פנימית לעמוד על משמר המולדת.

מה יש למשפחה חרדית? כלום. הטבע עמד מלכת בפתח הגטו בו הם חיים. אלוהים סימן את משקוף בתיהם, ולשכת הגיוס פסחה עליהם. הפחד של ההורים "החרדים" אינו קיים, ואת זה (סליחה על ההתפרצות...) רואים אפילו בעובדה שהם משתרכים בדרכים כשכל תינוק בן שבוע "אחראי" על התינוק החדש במשפחה בן יום... ואפילו המכוניות השועטות בדרכים כלל לא מעניינם...

אבל "אני לא מבין"... כך הם טוענים.

אני לא מבין את "אורח חייהם". אני לא מבין שכל החיים האלה בכלל לא נוגעים להם. המדינה היא עובדה. הבית הוא עובדה. חיי המין המשריצים ללא סוף הם עובדה. מימון חייהם ע"י המדינה הם עובדה. הפחד אינו נמצא בויקיפדיה החרדית. הם לא חיים בבועה, הם חיים ב"אורח חיים שהחילוניים אינם מבינים".

החרדים מלבישים את תינוקותיהם חליפות שחורות ומתחתן חולצות לבנות, מגדלים להם פיאות, והנה לכם מוצר ש"אינכם מבינים". המוצר הזה חי את חייו, והחילוניים הללו שלא טרחו מלכתחילה להישאר בשחור/לבן ובחרו בצבעים, בטבע, בעבודה, ובצורך להשתלב בחברה יצרנית ומגוייסת... לא צריכים לבוא בטענות דווקא בגיל 18 עת החוק לרעתם – ומה לעשות... אותו חוק מבדיל אותם הצבועים שחור/לבן... שלא להתגייס.

אז ככה זה יישאר. אבא אחד יישאר חרד (חלקם ימותו מכאבי לב...), ואבא "חרד" אחר ימשיך לטעון שהבעיה בכלל בחוסר ההבנה של החילוניים הללו את "אורח החיים החרדי"...

כעת ספרו לי מי באמת האבא החרד?!