פרשת מטות - קריאה לערבות הדדית

הבקשה של בני גד ובני ראובן מעלה את הסוגיה של אחריות וערבות הדדית - "כל ישראל ערבים זה לזה " - עיקרון שרק מוכיח, שעקרונות המוסר של התורה הם רלוונטיים תמיד ומלווים אותנו עד עצם היום הזה. אי-אפשר שלא להביע צער וכאב, שבמציאות חיינו עיקרון הערבות ההדדית לגבי כל באי החברה הוא במידה רבה שמימי ואינו קורם עיר וגידים.

עיקרון ערבות הדדית מעוות במישור היישומי, עקב החלטות ממשלה חסרת רגישות חברתית. חוסך זעיר נאלץ להיות ערב לחובות של טייקון, שבחוקי התספורת גולחה ערבותו. מחויבות הטייקון בטלה כלפי חוסכים זעירים, שבעמל רב קנו ממנו אגרות חוב למטרות חיסכון.

תמרור דרך בחיי החברה

עיקרון הערבות ההדדית בפרשת "מטות" מחייב אותנו להיות קשובים לגישה של משה, המתנערת ממתן העדפה לצרכים חומרניים, כמו: מקנה, רכוש, ממון על פני הנפש, על פני הצורך של החברה.

גדולתו של משה כמנהיג, שהוא כופף ראייה מעוותת, שעלתה מבקשת בני גד ובני ראובן ויצר תמרור דרך בחייה של החברה שתקום בארץ ישראל, זו תהיה חברה שאדניה יהיו רק אדנים של ערבות הדדית, שלצערנו, חסרה באלו הימים. הלהבה שהצית משה סילמן ברחובות תל אביב (מוצ"ש, 14.7.12) זו להבה, שחייבת להזכיר לנו את מה ששכחנו כחברה.

בתחילת דרכו נצטווה משה לפדות אותנו ממצרים הפיזית, לאורך כל חייו נאבק משה להוציא את החברה הישראלית "ממצרים התודעתית". מעבדות לחומר אל עולם ערכי - ועיקרון הערבות ההדדית הוא אחד מנכסי צאן הברזל של העולם הערכי, שאבד לנו כחברה, וחבל.