אירן, פולמוס משתולל

כל מי שיכול - יורד מן הטריבונות ומתפלמס בזירה. כל מי שיש לו עיתון - מקדיש אותו למלחמת כותרות מחרידות לעינינו. כל מי שיש לו מיקרופון - מעמיד אותו לרשות הטוענים לחוכמה העילית של התקיפה או של הבלימה. כל מי שיש לו מכון למדידת הנטיות של הציבור - מפרסם סקרים להלעיטנו. מחניפים לנו. משכנעים אותנו. מפתים אותנו. מפחידים אותנו. אנחנו קובעים אם, ומתי, ולמה, ומה היה, ומה יהיה, אנחנו, לא הדרג המדיני ולא הדרג הביטחוני ולא הדרג המדיני, אנחנו, דעת הקהל, הציבור בעל התבונה הקולקטיבית, אנחנו המחוזרים על-ידי כל הבעדים וכל הנגדים, אנחנו, אדוני גורלנו. נכון שאין אח למקרא הזה. לא היה עוד כמוהו, ויתכן כי כמוהו גם לא יהיה.

אנחנו אומה שנדרשה להיות 'טוק בק' פנומנאלי, ואנחנו משעבדים את שכלנו ואת לבנו ואת יצרינו לקרב הגדול על קבלת ההחלטה שהועמדה בשער על-ידי מנהיגינו מתוך יראת כבוד לזכותנו וליכולתנו לקבל הכרעות הקובעות את עתידנו. מה נאה. מה נדיב. מה מרגש.

אבל מה אנחנו יודעים? - לא כלום. אנחנו יודעים שביבי וברק נחושים לתקוף. אולי. ואולי לא. אולי הם נחושים להדליף בכל מיני אמצעים בארץ ובעולם שהם נחושים אף על-פי שהם בכלל לא נחושים כל כך. הפוך על הפוך. מי יודע?

אנחנו יודעים כי הרוב המכריע של בעלי השררה הביטחונית מתנגדים לתקיפה. כך כתוב בעיתונים. מאיין העיתונים יודעים? מי אמר להם? למי היה אינטרס לומר להם? אולי הקצונה אינה נגד, אולי הדרג המדיני הוא שמעודד את הציבור להתייצב מול הדילמה של דרג מדיני כן, דרג צבאי לא, כדי להעצים את הדילמה ואת ההערצה למי שאחריותו גדולה עד כדי עימות עם הדרג המקצועי. מי יודע?

אנחנו יודעים כי האמריקנים הם איתנו בהערכת החומרה של אירן גרעינית, בנכונות לעצור אותה בכל מחיר, בשבועה להציל את המזרח התיכון מטור גאומטרי אטומי, אבל הם לא איתנו לא בעיתוי ולא בהחלטה לרכוב לבדנו על סוס המלחמה. מי אמר? אולי יש להם הערכות אחרות. אולי הם חושבים שגרעין אירני אינו מאיים יותר מגרעין פקיסטני, אולי הם איתנו גם אם נתקוף לבדנו. אולי הם נגדנו גם כשותפים לתקיפה שלא תצא לדרך אלא איתם יחד? מי יודע?

אנחנו יודעים כי השנאה מעבירה את האירנים על דעתם. כי הם משקיעים את כל היכולות המחקריות והיישומיות והכלכליות ביצירת נשק אולטימטיבי שיסלק אותנו מזירת הקיום בעולם הזה, כי הם יגוועו ברעב ובלבד שיוכלו לקפח את חיינו מתוך משאת נפש בלתי רציונאלית אולי אך יצרית עד כדי אובדן חיבור עם המציאות. מי יודע? אולי הם כן ראציונאלים. אולי הם כן חוששים לאובדן המהפכה. אולי הם לא מוכנים להרחיק לכת עד כדי נעילת שערי הקיום הפיזי שלהם? אולי הם רוצים להעשיר אוראניום עד לסף המבטיח להם בכורה וירטואלית או מדינית באזור אבל לא מעבר לסף, אולי סמוך לפצצה אבל לעולם לא, או בינתיים לעולם לא, עד הפצצה.

מי יודע? אנחנו שומעים כי הם היטלר, כי הם גרועים מהיטלר, כי מה שקרה במלחמת העולם השנייה הוא משחק ילדים לעומת מה שיקרה אם לא נתקוף. אנחנו יודעים כי "פקידים בכירים" מתנבאים על תקן היסטוריוסופים, אבל מי יודע מה הם יודעים? אולי הם מבינים את מה שיהיה לא יותר טוב מהדיוטות, אולי אי הוודאות הלנה כחוק טבע בחיקו של כל מי שמתנבא על העתיד, צריך היה לרסן את נבואותיהם. מי יודע?

אנחנו יודעים כי אם נתקוף נספוג אבידות בגוף ובנפש ואנו נחשפים אפילו להערכות הנעות בין מאות בודדות לאלפים נוראים. מי יודע? אנחנו יודעים כי אין מה לפחד, כי גם אם תהיה מתקפת צבתות של כל הגורמים התלוי - אירנים על העורף הישראלי, נעמוד בזה כי גם לא תהיה מתקפה נוראה כל כך וגם נגיב על התגובה, אם תהיה, בעוצמה שתשתק לחלוטין כל אויב וצר. כך כתוב בעיתונים. מי אמר להם? מי יודע? אנחנו יודעים גם את ההיפך, כי תקיפה ישראלית משמעה מלחמה אזורית, קריסת הסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן, הפקרתנו בידי ארצות הברית, פגיעה אנושה ממנה לא נוכל להיוושע אלא בעזרת האל, והתיאולוגיה תגן עלינו מפני האסטרטגיה. מי יודע?

אף אדם לא.

שערורייה מוסרית

עורכי העיתונים יודעים כי הם מזינים את הפולמוס הציבורי הנשכני ביותר שהיה אי פעם על עתידנו בנתונים שאינם יכולים להיות בדוקים לא על ידם ולא על-ידי הציבור. אנחנו יודעים מה שהם אומרים, והם אומרים בלי שהם יודעים, כי אמרו להם אנשים שיודעים או לא יודעים מה הם רוצים שיאמרו לציבור כאילו הם באמת יודעים. סוף דבר כולם משתמשים בכולם ומשעבדים את כולם לאי ידיעה תהומית באמצעות ידיעות מפוקפקות מכל היבט. זאת שערורייה. שערורייה דמוקרטית. שערורייה מוסרית.

מישהו למעלה צריך להתעשת אם הוא יכול. קשה. קשה בעידן של תקשורת המונים המקיימת את עצמה כמעצמת על אנרכיסטית לגמול את הציבור מתקשורת המתיימרת לדעת הכל. ואף על-פי כן, מישהו למעלה מוכרח לקבל על עצמו אחריות להפסיק את הזנת התקשורת בספקולציות המתחפשות לאמיתות בדוקות. הסכנה של פולמוס משתולל על בסיס של חוסר יכולת לדעת דבור דבור על אופניו היא סכנה ממשית. את זאת, הכל יודעים.