הכזבנים מרחוב מוזס

לפי ידיעות אחרונות (יום ו', 10.8.12), אהוד ברק כינס את הקצינים הבכירים בווילה של המוסד, אך למרות הכורסאות הנוחות - לא הצליח לשכנע אותם לתקוף את אירן. אלא שכעבור כמה שעות התברר, שהמפגש הזה בכלל התקיים לפני שלוש שנים. האם חבורת מוזס תיקנה? מה פתאום.

יכול להיות שאותו פרסום היה טעות בתום לב, יכול להיות שלא. זה לא משנה. חובתו הראשונה של עיתונאי היא למסור לקוראיו מידע מדויק. אם המידע לא היה מדויק, מכל סיבה שהיא - חובתו לתקן. לא משום שמישהו תובע אותו ולא משום שמישהו דורש ממנו, אלא משום שעליו למסור מידע נכון. הכלל הבסיסי הזה לא תקף ברחוב מוזס.

לפי ynet (יום א', 12.8.12), התקנון המתוקן של הממשלה נועד להעניק לבנימין נתניהו "סמכויות חסרות תקדים" לקראת מתקפה באירן. כתבנו כאן על התקנון הזה יומיים קודם לכן, ואני אומר לכם שקריאת המסמך בידי ynet אינה נכונה. יש שם עשיית סדר מתבקשת, ואם יש מישהו שמקבל שם הרבה סמכויות - זה בכלל מזכיר הממשלה ולא ראש הממשלה. אבל ברחוב מוזס הכל קשור לאירן. אל תתפלאו אם תחזית המשקעים השנתית של השירות המטאורולוגי תפורש גם היא ככזו שנועדה להבטיח מזג אוויר מתאים לאותה מתקפה.

הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות הכריזה (יום א', 12.8.12) שאנחנו לא מוכנים למלחמה. אני לא זוכר כותרת דומה כאשר יקירו של העיתון, אהוד אולמרט, יצא למלחמת לבנון השנייה, בה התברר תוך כמה ימים שגם העורף לא מוכן וגם הצבא לא מצויד. בשעת כתיבת שורות אלו מכריזה הכותרת הראשית של ynet על הסכנה הנוראה אם יפול טיל באזור המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה. בהחלט נכון - אבל אותה סכנה שררה גם בזמן מלחמת לבנון השנייה, ולא נתניהו אשם בסחבת שמונעת את פינוי אותם מפעלים. אגב: כאשר הציג נתניהו את רפורמת התכנון שלו, שאולי הייתה יכולה לתת מענה גם לסוגיית המפעלים הללו, התגייס כלכליסט - אף הוא של קבוצת מוזס - כדי לתקוף אותה.

מאמר בידיעות אחרונות טוען היום, כי מי שאשמים בפטפטת סביב הנושא האירני הם נתניהו ואהוד ברק. הבנתם? לא הגנרלים במילואים שמדברים לכל מיקרופון שבסביבה, לא נחום ברנע ושמעון שיפר המודיעים שישראל תתקוף בסתיו, לא אלו המזינים את היושבים ברחוב מוזס במידע חד-צדדי, חלקי, מגמתי ואף כוזב - אלא שני האנשים שיש להם את האינטרס הכי גדול לשמור דווקא על סודיות ועמימות, שני האנשים שהתבטאויותיהם שקולות ואשר מדיניותם הצליחה לגייס את העולם המערבי למאבק בגרעין האירני. ברחוב מוזס כנראה חושבים שכולנו מטומטמים.

בסוף השבוע טענתי שברחוב מוזס יושבים בוגדים, החושפים מסיבות כלכליות ומסחריות את סודותיה הכמוסים ביותר של המדינה. כעת מתברר שהם גם כזבנים, ושבמסגרת הדה-לגיטימציה של נתניהו וממשלתו - גם שקרים מגויס למערכה. מצד שני, אולי זה דווקא סימן מעודד: אולי המוזסים יודעים שהאמת לא לצידם ושהציבור לא קונה את מסע ההפחדה שלהם.