רמטכ"ל האינתיפאדה הראשונה, מחוסר תורת-לחימה למערכה שנפתחה נגדנו, הצהיר שאין לו עבורה פתרון צבאי ויש לחפש לה פתרון מדיני. חודשים ארוכים התנהל בפוליטיקה ובתקשורת פינג-פונג דעות בשחור-לבן בין תומכי פתרון צבאי לתומכי פתרון מדיני.
חודשיים לפני שנמצא הפתרון המדיני הגואל באוסלו, הצגתי לראש הממשלה
יצחק רבין ז"ל, פתרון מערכתי החורג מהמשחק בשחור-לבן. אלא שאז הסתבר שכבר סיבכו אותו, בסודי סודות, ב"פתרון מדיני" של הכנַסַת סוס טרויאני ללב הארץ, שיילחם בטרור "בלי בג"ץ ובלי בצלם". אף אחד לא שם לב שהגדרה זו מתכוונת בעצם לפתרון צבאי, שיבוצע בידי קבלן רמאי. זה לא הפריע לחגוג על דשא הבית הלבן את "הפתרון המדיני" לתפארת הנשיא הנואף, שתוך זמן לא רב התחלף בחגיגות ארגוני הטרור שקיבלו מקלט בטוח ויד חופשית לרצוח בישראל.
האם מישהו מאדריכלי פתרון זה הודה בטעות? או נתן את הדין על פעילותו המופקרת? האם הופקו לקחים מאיוולת המשחק בשחור-לבן בין "פתרון צבאי" ל"פתרון מדיני"?
תדמית של מחרחרי-מלחמה מסתבר שבמערכה החדשה, מול סכנת הפצצה האטומית באירן, ממשיכים קברניטינו ופרשנינו להתנצח, וברעש גדול (וחסר אחריות), באותו כלוב מחשבתי, בו יש רק שתי אלטרנטיבות - "צבאית" מול "מדינית".
ומה אם תסתכלו במפה ותיראו את הפתרון שהוצע לנשיא בוש ויועציו, עם תחילת ההתקפה על עירק - לבניית "ציר-יציבות" למזרח התיכון לאורך תוואי צינור הנפט הישן בין קירקוק הכורדית לחיפה? וכוח שיטור משותף לארצות שיגנו עליו וייהנו מתמלוגים על הנפט שיזרום בו? ועם אפשרות לחבר אליו את צינור הנפט שהוזנח מהמפרץ הפרסי צפונה? ובחירה במסלול שיחסוך 5,000 ק"מ בכל כיוון של המכליות העוברות כיום במיצרי הורמוז המסוכנים? ואיך ציר כזה יכול לרסן את האייתוללות באירן, מבלי לסכן חיים של אף אחד, לפני ששולחים את חיל האוויר להפציץ את מפעלי האטום שלהם?
על זה ועל האופציות הנלוות לכך קברניטינו לא ניסו לדבר עם מנהיגי ארה"ב, ונשארו עם הרושם המזיק של מחרחרי-מלחמה בדעת הקהל העולמית.
בורות במזרח התיכון חוץ מכותב שורות אלו וקבוצת ותיקי מלחמת העצמאות, לא היה מי שיסביר לנשיא בוש וכסיליו את איוולת האמונה שמה שדרוש לשלום המזרח התיכון זה שלטון דמוקרטי, כי דמוקרטיות לא יוזמות מלחמות. אין עוד מי שמכיר אצלנו את המנטאליות הערבית, הבנויה על נאמנות חמולתית של שבטי מדבר יריבים, השומרים כל אחד על המעיין שלו? ואיך הם מתייחסים בבוז לשיטה הדמוקרטית של שלטון המתחלף כל ארבע שנים, במקום השלטון היציב של הרודן התורן? ושבלי רודנות אכזרית לא ניתן לקיים "מדינה ערבית" לפי דוגמת מדינות אירופה (וחלום הפנטזיה של לורנס איש-ערב)?
האמריקנים ובעלי בריתם עוד לא גמרו לשלם את מחיר בורותם בנושאי המזרח התיכון. מנהיגות ישראלית אחראית הייתה יכולה להציל אותם מכך, תוך שחרור כולנו ממשחק הפינג-פונג המסוכן של בחירה בין פתרון "מדיני" ל"צבאי", שכל אחד מהם לחוד נועד לכישלון.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
